, הֲפוּגָה, מ"ר הפֻגות, הֲפוּגוֹת, — הפסקה, Aufhören; cessation:  עיני נגרה ולא תדמה מאין הֲפֻגוֹת (איכ' ג מט).  — °וקצת במשמ' שתיקה ומנוחה, ביחס להלב:  לבי הלא נחלל מאין הֲפוּגוֹת אשר הומר ונחלף למר מתק מגדיך (קינ' לת"ב, ציון).  לא אוכלה הרגוע אין הפוגות אל לבי כי תחת בוא כל דממה מתגבר הסער  (רמח"ל, לישרים תהלה).