*, ש"נ, מ"ר הַפְסָקוֹת — שה"פ מן הפסיק, א) כמו הקודם, הפסקת הגשמים, הדבור: סיון שהוא שביעי להפסקת גשמים (מד"ר בראש' לד).  יכול (היה קריאה מאלהים למשה) אף להפסקות תלמד לומר וידבר לדבור היתה קריאה ולא היתה קריאה להפסקות וכי מה הפסקות היו משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין (שם במד' יד).   — ב) *כנוי לשבת שמפסקת בין ארבע פרשיות, שקלים זכור פרה והחדש: (שבת) שניה להפסקה (מגי' ל.).  בשבת של אחר הפסקה קורין זכור ובתוך שבוע שלאחריה יהא פורים (רש"י שם).  וסימן מסורת הפסקת פרשיות כך זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו זהו פרוש זט"ו אם בא ר"ח אדר בשבת יהא לך הפסקת פרשה ביום חמשה עשר (שם:).  — ואמר הפיטן: שתי הַפְסָקוֹת קבעו נבונים ותמימים, אחת בשני בו ואחת בששה עשר מתאימים (יוצר להפסקה ב, את פני).  — ג) °הַפְסָקוֹת, תעניות רצופות יום אחרי יום בהפסקת סעודה אחת ביניהם: מי שמתענה בכל יום ולפעמים רוצה להתענות איזה הפסקות ב' או ג' ימים (שו"ת יד אליהו ו).  — ד) °הפסקה וסימני הפסקה בכתיבה, כמו הפסק ב: יען היות סימני ההפסקה בדבורים ובמאמרים דבר הכרחי מאד להבנת תכן הענין (הקד' המגיה לפי' אברבנאל לנבי' ראשו', לפיסיה תמו).