°1, ש"נ, מ"ר הַקְדָּמוֹת, – שה"פ מן הִקְדִּים, א) הקדמה ואחור בזמן: שמשנה זמן סעודתו בהקדמה או באיחור (ר"ח שבת קיט.).  ההקדמה והאחור הרבה בדבריהם (הרקמה, שער לג).  ולא הוצרך כאן אלא לצוותו בהקדמה כי תשומת הארון עם הלוחות יקדים לכל הכלים (רמב"ן שמות מ ב).  והדברים מיוחסים ג"כ אל דבר אחד מהם מה שיהיה יחסם אליו במדרגה והקדמה ואיחור ביחס הרבה מהמאמרות ומיניהם אל העצם (כל מלאכ' הגיון, מבוא).  וענין בניהו והשאר שזכר כלו היתה הקדמת ידיעה לספורי הספר אשר הזכיר אחריו (ר"י אברבנאל, הקד' לס' שמואל).  כל אדם לפי ענינו אם ההקדמה עונג לו שנתעכל לו סעודת הלילה יקדים (טוא"ח, שבת רפח). – ובכנ': ונבאר העלה המחייבת לתשומת השם והסבה המביאה אליו והמצריכה אל הקדמתו (הרקמה, שער א). –  ב) הערה והצעה שמקדימים לגוף המחקר, Vorbemerkung; note préliminaire; preliminary remark: והזכרתי זה הקצב והשיעור על דרך מקוצר להיות הקדמה לאשר בו אחריו (ס' העריות לישועה הקראי 3).  כי ההערה התוריה היא הקדמה ומבוא אל הערת השכל (חו"ה, עבוד' ה' ג).  ואחר שזכרתי המשלים נקדים הקדמה והיא זאת וכו' (פתי' מו"נ).  הקדמה, סבות הסתירה או ההפך הנמצא בספר מן הספרים וכו' והוא שיהיה עניין סתום קשה לציירו יצטרך לזכרו או ללקחו ההקדמה בביאור ענין קל הציור (שם).  ואל זה העניין הובאה ההקדמה הזאת כולה (שם).  הקדמה, דע כי מאמרי זה לא היתה כוונתי בו שאחבר בחכמה הטבעית או אבאר ענייני החכמה האלהית על קצת דעות (שם ב ב).  כי ההקדמות המונחות למי שירצה ללמוד המלאכה הזאת רבות (מלות הגיון, הקד' הרמב"ם).  וכבר התבאר בהקדמת התנצלותי שזה המשל הוציאו (רז"ל) מדברי שלמה עצמו (מלמ' התלמיד', בשלח).  וכן ראיתי לחקור ראשונה בזה המאמר בהקדמה הזאת (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ד א). –  ומ"ר: כי אלה הדברים הקדמות למקילים אותם (ספר העריות לישועה הקראי 36).  היותי מתיירא הרבה מאד לחבר הדברים אשר ארצה לחברם בזה המאמר מפני שהם ענינים נסתרים וכו' אבל נשענתי על שתי הקדמות האחת מהם אמרם בכמו זה העניין עת לעשות ליי' הפרו תורתך והשנית אמרם וכל מעשיך יהיו לשם שמים ועל שתי הקדמות אלה נשענתי במה שחברתי בקצת פרקי זה המאמר (פתיח' מו"נ).  גם אלו מחלוקות גדולות הן בין גדולי העולם ותחלה אקדים לך הקדמות מפני שמחלוקתן תלוייה בהן (שו"ת רשב"א של).  מה שיצטרכו להקדמות למודיות כמו שיוכלו להגיע אל המקצת ההוא של המדרגה הנבואיית (כתב הרשב"א לר"ש הסלמי).  וראוי שנשקוד על בחינת הבנים והאנשים שנתיר להם ללמוד באלו העמוקות אם נשלמו להם ההקדמות הצריכות בכדי שיעשו בנים לה' (מנח' קנא' לאבא מארי צא).  ואציע כל ההקדמות וההצעות הראויות לאותו דבר כפי דעתי הצרה ולשוני הקצרה (יסו"ע לר"י ישראלי א א).  ואחר שסדרתי במאמר שעבר כל ההקדמות וההצעות והביאורים שראיתי לסדרן (שם ב א).  כי העם שעמדו שנים רבות בלחץ וצרה איך יפנו לבבם ללמוד דרכי ההיקש והמופתים ואיך ידעו חכמות המחקר עם כל הקדמותיה (מנח' קנא' לר"י מפיסא 26). – ובהשאלה: להסיר מה שיהיה בשינים שלא יסבלו דבר קר ולא חם וכו' והוא הקדמה לכאב השינים (קאנון ד ז יז).  שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח (אגר' תימן להרמב"ם). –  ג) כלל עקרי והנחה חשובה שצריך לדעתה קודם הדברים: ההקדמה הראשונה שכל חשבון העבור כל מה שיתקבץ לך מן הימים תשליך ז' ז' ותסכם הנשאר (ר"מ במז"ל, חשבון העבור).  ההקדמה השלישית כי ראשית כל יום מתחלת הלילה וכשיוצא לך המולד ביום מן הימים בי' שעות אז תדע כי אותו מולד בי' שעות מן הלילה (שם).  ועושים בזה הקדמה כוללת כי אנחנו החלפנו את התורה (קשת ומגן לרשב"ץ).  ונמשך מנוח בזה אחרי ההקדמה המפורסמת אשר היתה בקדמונים (ר"י אברבנאל, שופט' יג כב).  עם ההקדמה שהקדמתי כי התורה לא אסרה ולא התירה בחולו של מועד אלא במה שיסכימו הם על פי התורה אשר יורוך (ספר החינוך, מצוה שכג).  אמנם האשה בפתיותה הכחישה הקדמתה כולה במה שסמכה על מניעת האכילה ההיא (חזות קשה לר"י ערמאה י). –  ומ"ר:  בבאור ההקדמות אשר בעבורם יתחייב הבטחו באלהים (חו"ה, הבטחון, פתיח').  אך ההקדמות אשר בברורן ואמתתן ישלם לאדם הבטחון באלהים הן חמש (שם ג).  החקים השכליים והם ההקדמות וההצעות לתורה האלהית (כוזרי ב מח(.  להיותו (הענין) עמוק בעצמו ואורך ההצעות וההקדמות הצריכות ללכת לפניו (הקדמ' תגמ' הנפש).  ודע כי כל מה שאמרוהו הישמעאלים בעניינים ההם והם המעתוזלה והאשערייה הם כולם דעות בנויות על גזרות והקדמות לקוחות מספרי היונים והארמיים (ר"ש א"ת, מו"נ א עא).  ההקדמות הכוללות אשר הציעום המדברים לפי התחלף דעותם ורוב דרכיהם והם הכרחיות בקיום מה שרצו לקיימו באלו הארבעה בקשות שתים עשרה ההקדמות הנני זוכרם לך (שם עג).  ההקדמות שצריך אליהם בקיום מציאות האלוה יתעלה (שם ב, הקד').  הנה לשמים חיות יותר נכבד מחיות הבעלי חיים המורכבים אלה ההקדמות לא יכחישם אלא מתעקש (ראב"ד, אמו"ר ב ח).  כי בהיותי עמם ימים מעטים בקשו ממני לכתוב להם בקצרה הקדמות כוללות ממנין ידיעת השם הנכבד והנורא (אבולעפיא, אור השכל).  ועשה אזנך כאפרכסת לשמוע דברי רזי עתיק יומייא כי כלם הקדמות נכוחות למבין (עמה"מ, רישא דז"א ז). –  ובכנ':  וזה המין מן הראיה נבנה על שאלת העצם הפרדי אשר הוא ראש הקדמותיהם וכו' וזהו דרך פילוסופי מופתי כשימשך האדם אחריו ויתבארו הקדמותיו (שם א עה). –  ד) בהגיון ומחקר, כל אחד מהמשפטים הקודמים של ההקש שמהם תולד התולדה, Prämisse; prémisse; premise: והגזרה בעצמה קוראים אותה במקום אחד הקדמה והוא כשיבינוה לחברה אל גזרה אחרת שאחד מגבוליה הוא אחד מגבולי הראשונה עד שיהיו שתי גזרות ושלשה גבולים וכו' וקוראים אז כל אחת משתי הגזרות המכונות להוליד גזרה אחרת הקדמה רוצים להורות בשם ההוא שהקדימוה לחברה אל אחרת כדי שיולידו שתיהן גזרה שלישית וכו' והגזרה מן השתים המחוברות להוליד שנושאה הוא נושא בתולדה תקרא ההקדמה הקטנה כגזרת כל אדם חי במשלנו וכו' ואשר נשואה נשוא בתולדה תקרא ההקדמה הגדולה כגזרת כל חי צומח (ר"ש א"ת, פי' המלים הזרות שבמו"נ).  וכן יעשה בכל תולדה תחובר אליה הקדמה צודקת ויולד מה שיתחייב (שם, פתיח').  וכל אחד משני המשפטים אז יקרא הקדמה וכו' וההקדמה ההיא מן ההקש אשר בה הקצה הראשון והגדול תקרא ההקדמה הגדולה וכו' וההקדמה מן ההקש אשר בה הקצה הקטן ההוא היא אשר נקראת ההקדמה הקטנה (מלות הגיון ו).  ואמר הבל הבלים הראשון הוא במקום ההקדמה הקטנה מזה ההיקש והשני במקום ההקדמה הגדולה ומשתיהן תצא התולדה (הקד' מלמד התלמיד').  וכל עוד שלא תתבאר ההקדמה הקטנה מזה ההקש לא יתבאר הדרוש (העקרים ב, הערה). –  ומ"ר:  וכבר ידעת כי כפי ברור ההקדמות ורוב מספרם ויושר סדורם תהיה התולדה המיולדת מהם (חו"ה, חשבון הנפ' ד).  לפי שההיקש יאגר משתי הקדמות לעולם וההקדמות ההן מוציאות ופולטות בהכרח המבוקש מן האמת בענין ההוא (מלמד התלמיד', בראש').  שהוא דרך ההיקש הנקהל משתי ההקדמות כי כן יקרא בלשון יון (שם, הקד').  יודעים בתקון ההקדמות ובעשיית ההקש ובהשגת התולדה אגר' מנחם הקראי, לקו"ק, נספח'.  מי נתן לשכוי והוא השכל האנושי בינה להבין שהתולדה היוצאת מההקדמות היא ידיעה כי אין זה באדם אלא ברצון אלהי (העקרים א טז).  וכאשר חפשתי ההקדמות אשר הולידו מהן זאת התולדה מצאתים ארבעה (ר"י אברבנאל, ש"א ח א).  ומארבעה ההקדמות האלו הולידו שחיה שמואל נ"ב שנה וכו' (שם).  ודעתי נוטה שאין ההקדמות האלו צודקות (שם).  גם כתבתי טעם לשבח בפרקי ההקדמות שכתבתי לפני פרקי ההלכות (הקד' צדה לדרך).  מפני שכל הקש יתחבר משתי הקדמות כמו שהתבאר (כל מלאכת הגיון, ההקש). –  ובכנ':  ויביא מופת על מה שיורהו עליו מן המופתים המבהילים אשר אין הקדמותיהם אמתיות ולא תולדותיהם מחויבות (חו"ה, יחוד המעשה ה).  שהוא (רשב"ג) התעסק לעשות הקשים ולא נתחייב שתהיינה הקדמותיהם אמיתיות אך הספיק לו לפי דעתו הקדמות מדומות בצורות הקש אמתי (פתי' הראב"ד לאמו"ר). –  ד) דברים בראש שירה וכדומה:  ועשיתי ג"כ זאת ההקדמה לפני המליצה הפשוטה, שלומות אל וטובות עם נעימות, כגלי ים כגלגלי מרומות (שירי ר"מ דרעי הקראי א פו=פז). –  ובפרט דברים יקדים המחבר בראש חבורו, יבאר בהם מהות הספר ומה הניעו לחברו והדרך שהלך בו בחבורו וכיוצא בזה2, Vorrede; préface; preface:  כנוי הוא ליסוד שכולל עצם השמים וכל צבאם ויסודות העולם התחתון וכל ההוה מהם והוא הגוף במוחלט ממש ושכבר ידעת טעמו בהקדמתנו  (יסו"ע לר"י ישראלי ב א).  ולא מצאתי אחד מחכמינו בזה דבר כי אם לאפוד בהקדמת ספרו בדקדוק  (הקד' ר"י אברבנאל לנבי' א').  למה נקרא הספר ההוא שמואל אחקור עליו בהקדמתו (שם, הקד' ליהוש').  ואני כבר זכרתי בהקדמתי לספר יהושע וכו' (שם, הקד' לס' שמוא').  היתה עמי רוח אחרת ותניעני להקדים הקדמה תהיה קודמת לו (להחבור) בסדר אעפ"י שהחבור קודם לה בזמן (הקד' שעה"ש לאבן לטיף).  והנני מתחיל בעניני ההקדמה ואומר וכו' (שם).  בזה נשלמה הקדמת המחבר ונתחיל הבאור בעה"י (הקד' אוהב משפט לאיוב).  וכבר ידעת ממה שפרשתי לך בהקדמת הספר שם בני על איזה כת מן הכתות הוא נופל (פי' משלי לזרח' הלוי א י).  שהפסוק הראשון לעולם כדמות הקדמה (שם י א).  ואחר שהשלמתי הקדמת הספר אשים מגמתי אל פסוקי משלי לפרש משלי בהם (שם, הקד').  כי כל מה שזכר שלמה באלה הפסוקים שעברו הכל היה על דרך ההקדמה בתועלת הספר (שם א).  ועתה קודם שנבאר הפסוק הבא נקדים הקדמה  (שם).  נשלמה ההקדמה שבה לנורא עלילה ובעזר הצור נתחיל הספר הנותן אמרי שפר (הקד' צידה לדרך).  והוא על דרך שפרשתי אני בהקדמתי לספר פני משה על פסוק ויהי נועם (מאמץ כח לאלמוזלינו א).   ואם ישמע מרבו הקדמת הספר או דף ועמוד הראשון הוא יתפאר בעצמו שיש לו הבנה ושכל וידיעה בספר (עמה"מ, רישא דז"א ט).  אלה הדברים אשר עלו על לבי בהסכמה, להודיע ולהשמיע קול ברמה, בזו ההקדמה, והאל אשר מכל חי מקום כבודו נעלמה, וכו' ימהר גאולת יום נחמה (הקד' שו"ת חות יאיר).