*, ש"נ, — שה"פ מן הִקְבִּיל, א) הַקְבָּלַת פָּנִים, פעולת מי שהולך להקביל פנים של אדם גדול, של אורח וכיוצא בזה: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת1 פני שכינה (שבת קכז.). אם היתה עיר או כפר וכו' ויש באותו מקום פרק או דבר מצוה כגון אבל או חתן או הקבלת פני רבו ומבקש לילך למחר בשבת לשם (והזהיר, שמות יא.). מנחת שלום של הקבלת פנים (רש"י מ"ב ה טו). להביא דורון של הקבלת פנים (הוא, ישע' נז ט). — ותנועה לפנים: ולא תסור זאת התנועה מההקבלה והנסיגה לעולם בזה הדרך (ראב"ע, ספר העצמים). — ב) בתכונה, °הַקְבָּלַת השמש והירח וכיוצא בזה, עמידתם באופן שהם מכֻונים זה מול זה: שעל נקודה ידועה מעמוד משופע צל הארץ הוא מקום הירח האמתי במזלות חונה ברגע כל הקבלה אמתית שבעולם וזה שגורם שילקה הירח בעת ההקבלה האמיתית  ההיא וכו' שרגע אמצע זמן לקות הירח הוא עצמו רגע ההקבלה האמיתית יסו"ע לר"י ישראלי ג יא. והוא התיקון המספיק לעתי הקבוצים וההקבלות כמו שהודעתיך הטעם בשעבר (שם ה ט). — ג) ° פניית המתפלל וכדומה לכון פניו לצד מהצדדים1: הדבור הה' בהקבלת המתפלל במקדש כנגד המערב כאשר היה הארון במקדש לצד מערב וכו' על כן צריכה כל כניסה לעשות חלונות מכוונות כנגד המקדש ולא נמצא מכל ישראל חולק על זה זולתי מה שהועד בשביל משוי העכברי שבכל מקום שהיה מתפלל הקבלתו כנגד המערב (ג"ע לר"א הקראי, ענין תפלה). — ובכלל °סגולת מה שהוא מקביל לדבר,  Parallelismus; -lelisme: שכל שני מקבילים מהם לא יתקבצו יחד בנושא אחד מצד אחד ובעת אחת ובפרט החיוב והשלילה מבין האחרים שהקבלתם הקבלת מאמר פוסק לבד והקבלת הנשארים הוא הקבלת ענין נפרד בענין נפרד (כל מלאכת הגיון, מליצה). ואולם הגזרות המקבילות אשר נשואיהם הפכים הנה מספרם ג"כ שוה למספר אלו והענין בהקבלתם כענין בהקבלת הפשוטים וההעדרים (שם). הנה זה ענין הקבלות הגזרות הפשוטות עם המוסרות וההעדריות וההקש ביניהם ובין הקבלת המחייבות והשוללות (שם). — ובמליצה, בענין שני חלקי הפסוק הדומים זה לזה בצורתם ותכונתם: והעד הנאמן על זה היא הקבלת שני חלקי הפסוק (אגר' יל"ג רע).