*, ש"נ, – שה"פ מן הִקִּיז, הַקָּזַת דם, Blutlassen; saignée; blood-letting: ודם עיקור ודם הקזה שהנפש יוצא בו (כרית' ה א). איזהו דם הקזה שהנשמה יוצאה בו כל זמן שמקלח יצא דם התמצית מפני שהוא שותת (גמ' שם כב). איזהו אדום כדם המכה וכו' רב נחמן אמר כדם הקזה (נדה יט:). כל המיקל בסעודת הקזת דם מקילין לו מזונותיו מן השמים ואומרין הוא על חייו לא חס אני אחוס עליו (שבת קכח.). שמונה רובן קשה ומעוטן יפה ואלו הן דרך ודרך ארץ עושר ומלאכה יין ושינה חמין והקזת דם (גיט' ע.). – ומצוי בספרות: אותן שירטות ששורטין  להקזת דם (תש' הגא', הרכבי קפט). שצריך להקזה פעמים ושלש בכל שנה (מלמד התלמיד', נצבים). שההקזה היא סכנה שמא יחתוך וורידי הדם וימות (אבודרהם, הלכ' ברכ' ח).