ש"ז, סמי' מִנְהַג, מ"ר °מִנְהָגִים, °מִנְהָגוֹת, — הדרך והאופן איך אדם נֹהֵג, Benehmen; conduite; behaviour: וְהַמִּנְהָג כְּמִנְהַג יהוא בן נמשי כי בשגעון ינהג (מ"ב ט כ). — ומצוי מאד בתו"מ: הנהג בהן (בד"ת) מנהג דרך ארץ (ר' ישמעאל, ברכ' לה:).  כך היה מנהגו של ר"ע כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח צבור וכו' (ר' יהודה, שם לא.).  מה נעשה להם לבבליים שתוקעין ומריעין ושובתין וכו' מנהג אבותיהן בידיהן (רשב"ג, שבת לה:).  מנהג גדול היה בירושלים המוסר סעודה לחבירו וקלקלה נותן לו דמי בושתו ודמי בושת אורחיו עוד מנהג גדול היה בירושלים מפה פרוסה ע"ג הפתח כל זמן שמפה פרוסה אורחין נכנסין נסתלקה המפה אין האורחין נכנסין (הוא, ב"ב צג:).  הנח העולם שינהגו כמנהגו והשוטים שקילקלו יבואו ויתנו את הדין (תוספתא ע"ז ו ז).  המוליך עצמות ממקום למקום ה"ז לא יתנם בדסקיא ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהם מנהג בזיון (ברכ' יח.).  אני איני יודע מנהג מקומכם אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו (ר' הושעיא רבא, ירוש' ברכ' ב ז).  מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש (ר' חנינה, שם פסח' ד א).  כך היה מנהגן של נקיי הדעת שבירושלם מכניסין לבעלי דינין ושומעין דבריהן וכו' (ר' נחמיה, סנה' ל.).  כך היה המנהג בירושלם אדם הולך לבית הכנסת ולולבו בידו (ר' אילא, ירוש' סוכ' ג יד).  גבינו לה מן המטלטלין כמנהג מקומה (ר"ש בר בא, שם גיט' ה ג).  אם יבוא אליהו ויאמר שחולצין במנעל שומעין לו שאין חולצין בסנדל אין שומעין לו שהרי הרבים נהגו לחלוץ בסנדל והמנהג מבטל את ההלכה (רב, שם יבמ' יב א).  כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי ע"ש מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו וכו' (הוא, שבת כה:).  כך היה מנהגו של ר"י ברבי אילעאי ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור לכירים ואוכל (הוא, תענ' ל.).  נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא מנהג אבותיהן בידיהן (ר' יוחנן, חול' יג:).  לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם (ר' תנחום בר"ח, ב"מ פו:).  אין משנין על המנהג של שיירה (ירוש' ב"מ ו ד).  כשם שקונסין להלכה כך קונסין למנהג (שם פסח' ד ג). הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם (ביצ' ד:).  ערבה (שהיו מקיפין בה את המזבח בחג) מנהג נביאים (סוכ' מד.).  לא רצו (המלאכים שבאו אל אברהם) לבטל ממנו מנהג האכסנים ואכלו עמו (מד"ר במד' י).  כיצד מנהגו של המלך הזה היושב על כסאי (מדר' שה"ש ג ח, הוצ' דר' גרינה'). — מִנְהַג הַמְּדִינָה, מה שבני מדינה מן המדינות נוהגים בדבר מהדברים, בעניני ממונות וכיוצא בזה: פסקה להכניס לו כספים סלע כסף נעשה ששה דינרים החתן מקבל עליו עשרה דינרין לקופה לכל מנה ומנה רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה (כתוב' ו ד).  מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות מעלין לבהמה מעלין ואין משנין ממנהג המדינה (תוספתא ב"מ ה ו).  מקום שנהגו לזון (את הפועלים) יזון לספק במתיקה יספק הכל כמנהג המדינה (משנה שם ז א).  בונין את הכותל באמצע מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפיסין לבנים בונים הכל כמנהג המדינה (ב"ב א א). — *מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, כמו שהדבר נהוג בעולם: מקנהו של איוב פרצו גדרו של עולם מנהגו של עולם זאבים הורגים העזים מקנהו של איוב עזים הורגים את הזאבים (ר' יוסי בר"ח, ב"ב טו:).  אמר לו (בצלאל) משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים (ר' יונתן, ברכ' נה.).  איוב וותרן בממונו היה מנהגו של עולם נותן חצי פרוטה לחנוני איוב ויתרה משלו (ר' אבא בר"ש, ב"ב טו:).  מנהגו של עולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה (ר' יוחנן, סוט' יב:). — *עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג: הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות יאבד עולם מפני השוטים אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקילקלו עתידין ליתן את הדין (ע"ז נד:). — ומצויה מאד המלה מִנְהָג בסהמ"א: ויש בשלוחי ציבור מי שמחמיר על עצמו לפסוע וכו' זה הוא המנהג (תשו' הגא', הרכבי רנו-סו).  וכן המנהג בכל העולם (הרי"ף ר"ה יא.).  אבל המנהגים שראוי לנהוג בהם בעל הכניעה הם עשרה הראשון דעת האלהים ומדותיו הטובות וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, שער הכניעה ו).  כי הכניעה חייב אדם להתנהג בה בשבעה ענינים אחד מהם במשאו ומתנו עם אנשי דורו ומנהג הטוב עם בני מינו (שם ד).  ואין דבר שמורה על דעת הדעתן כמנהגו הטוב (הוא, מבח' הפניני' לרשב"ג, שער החכמה).  אין לזוז ממנהגן של גאונים שראו מרבנן סבוראי (הריטב"א, ר"ה ד). — °ובענין הלשון: כי ממנהג העברים התמורה בשני המינים האלה על דעת ר' יהודה (ר"י א"ת, הרקמה לריב"ג טו).  ויש שימלט ממנו הרבה מן המנהג הזה ונוהג בנח הפא על העיקר (שם). — ומ"ר °מִנְהָגוֹת: תקנות ומנהגות שתקנו והנהיגו חכמי הדורות בענין האיסור וההיתר והממון (ר"מ בן זרח, הקד' צידה לדרך). — ובדברים לא בע"ח, °מִנְהַג הטבע, מִנְהַג הכוכבים והמזלות וכיוצא בזה: איש באחיהו ידבקו, יתלכדו ולא יתפרקו, מנהגותם לא תחלוף ולא תשתנה, וצבאותם לא תספר ולא תמנה (ראב"ע, אגר' חי בן מקיץ).  בין שיהיה על המנהג הטבעי או כנגדו (ר"י ערמאה, הקדמ' יד אבשלום על משלי).  שלא יניחו הנחלים מנהגן ומרוצתן אבל אדם מניח מנהגו ווסתו להיות בטל מעולמו (רשב"ם, שה"ש א ז, הוצא' ילינק). נקודת ד' היא נוכח ראש שמעון השוכן בקצה המערב כמו שנקודת ג' היא נוכח רגליו ועל המנהג הזה תהיה נקודת ז' מהרקיע היא נוכח ראש לוי השוכן במקום ט' (ר"י ישראלי, יסו"ע ב יז). — ומשל: רוב המנהג הוא טבע שני (צידה לדרך א ג ד). — ובפרט המנהגים בתפלה וסדרי הפיוטים וכדומ' הנהוגים בקהלה מקהלות ישראל: שני מנהגות יש (בקריאת הודו בהלל) יש שעונין מה שהוא (הש"צ) אומר ויש שעונין אחריו הודו לה' כי טוב כי לעולם בכל פסוק ופסוק (סדר רע"ג, תפי' ר"ח מה ד).  ומפני אורך הגלות וגודל הצרות נשתנו המנהגות בתפלות בכל המדינות וכו' ואינם מבינים דברי התפלה וגם אינם יודעים סדר המנהגות וטעמיהם (הקד' אבודרהם).  ספר יגיד טעמי המנהגות וסבותם (הקדמ' המנהיג לאבן ירחי). — ובפרט במ"ר מִנְהָגוֹת, הספרים שבהם כתובים אלה המנהגים: וכן מצאתי במנהגות לותיר כשמשכימין בעשרת ימי תשובה לומר תחנונים (שבלי הלקט, תפלה כט).  ובמנהגות חכמי מגנצא מצאתי שאין נופלים בתחנונים בתענית אסתר לערב (שם, פורים קצד).  המנהג והמחזור היותר קדמון במנהגי איברופה הוא מנהג רומניה וכו' והוא ספר גדול נדפס שתי פעמים (שד"ל, מבוא למחז' איטלי').  סדר התפלה כמנהג בני רומא וכו' המנהג הזה נוהג ברוב קהלות איטליה וגם בסלוניקי וכו' המנהג הזה עיקר שמו מנהג בני רומא והוא נקרא גם כן מנהג לועז מנהג לועזים מנהג ק"ק איטליאני (שם).