1 [מרכז שמושו של שרש זה בעבר' היא בש"ע רֶגֶל מזו"ר רַגְלַיִם, שתמורתו, באותה משמ' כבעבר'. גם ארמ' וסור' רגלא, ובכתובות ארמיות קדומות לגר, מנדע' ליגרא, ערב' רגל رجل (ובלהגים המדֻברים אִג'ר) ובכוש' אֶגְר, מן לִג'ר בהשמטת הלמ"ד שהֻרגשה כ"אל" היִדּוּעַ. אך בשאר הלשונות השמיות הקדומות אין המלה. ובמשמ' רגל בא באשור' שֵפֻ, באוגרית' פען, ואף בכתובות הכנעניות פעם (בשמוש מלה זו אף במקרא,  ועי' ערך זה), ואף בלשון מַהְרַה בדרום ערב פַאם במשמעות זו. לעומת זאת יש באשור' רִכִלְתֻ, במקום רִכִסְתֻ מן רכס (בשינוי ס—ל לפני הגה שִׁנִּי הנוהג בלשון זו), במשמ' קשירה, וכן בא רגל כלשון קשירה ובפרט קשירת רגלי הבהמה גם בעבר' ואף בערב' רַגַל رجل, וממנו רָגוֹל (עי' ערך זה) במשמ' עָקֹד וכדו', ומכאן יתבאר במקומו גם שמוש הפֹעל רָגַל, רִגֵּל, מְרַגְּלִים (עי' שם). ועל כן נראה שנולדה המלה רגלים ובמ"י רגל או רכלת, רגלה, במשמ' קשירת רגלים, רגלים קשורות של הבהמה כמלה שאולה מן האשור', כמו שנולדה המלה א. קֶרֶן (עי' שם) מן קרנים במשמ' העֹל הקשור לקרני הבהמה, ואך אחר כך הבינו את המלה רגלים, ששמשה בעקר בלשון רועי צאן, במשמ' פעמי הבהמה והאדם, עד שבסוף דחתה מלה זו בחלק מן השפות השמיות את המלים הקדומות, ובאותה התפתחות ממש של משמעות הרגלים מלשון קשירה, כך גם בא גם בלשונות ההֹדו-אירופיות ביונ' πεδάω קשר, כבל. πεδή קשירה, ברומ' compedes קשירה, כבלים שברגלי העבד, על יד pedes, ποδέ, במשמעות רגלים; וכן משמשת המלה Fessek, כבל בגרמנית, כשם לפרקי רגל הסוס. וזאת כפי דרך חיי העמים האלה, רוכבי הסוסים, לעמת שבטי הרועים, רועי הצאן, ששמוש המלה רגל התפתח אצלם. והשווה גם את הצרוף בית עקד הרעים מ"ב י יב במשמ' מקום אשר שם עקדו, ז"א קשרו הרועים את רגלי הצאן ולנו שם. ועי' תרגל, הערה.
ומאותו פעל רכס, ובאשור' גם רכש, הבא גם בעבר' במשמ' קשר, נגזר כנראה גם רכוש, באשור' רְכוּשֻ במשמ' מקנה, ואחר כך במשמ' כל רכוש ונכס.]