הַתְמָדָה

°, ש"נ, — שה"פ מן הִתְמִיד:  וענין הכל עקשות והתמדה על הדבר ושקידה עליו (השרש' לריב"ג, פתל). והיא ההתמדה בדרישה ובעיון מאין הפסק  (מלמ' התלמיד', בראש').  והכונה בחבורו כדי להעיר הנפש משנת העצלה ולהזהירה תמיד על ההתמדה בלמוד ולרדוף אחר המעלה העליונה (הקד' המעל' לרש"ט פלקיירא). כל אשר השתדלו כתבי אדוננו בהתמדה והפצר להטות לבב חכמי הארץ הזאת (ידע' בדרשי, אגר' לרשב"א).  יש לו להחזיק באחת מכל המצות בכח גדול ובהתמדה שלא יעבור עליה כל ימי חייו (ס' חרדים סד).  כי אני לא הגעתי אל החכמה הזאת כי אם בהתמדת החקירה והעיון  (ר"י א"ת, הקד' ריב"ג בהרקמה).  כבר נתברר חיוב קבלת עבודת האלהים על בני אדם מצד התמדת טובותיו עליו (חו"ה, עבוד' ה' א).  וכח המוליד בדומה הוא הכח הצריך להתמדת המין (ר"י א"ת, רוח חן ב). ובזאת ההקדמה חייב התמדת התנועה הסבובית ושאין לה תכלה ולא התחלה (מו"נ ב יד).  כשהיו עושים שום חבור ואספה היו הולכים שם ובהתמדת ההליכה שם קראוה אבן האזל (רד"ק, שרש אזל).  ואמר שיהיה בהתמדת הקריאה בספר התורה (ר"י אברבנאל, יהוש' א).  מה שבא בתורה ובספרי בני ישראל אשר אין ספק באמתתם בעבור פרסומם והתמדתם והגלותם בהמונים גדולים (כוזרי א ד).  הנה הוא אפשר שישאירהו לנצח נצחים ויתמידהו בהתמדתו יתעלה (מו"נ ב כז). — ואמר המליץ:  אל תהיו כגשמים, אשר הם חיי נפשים, וברוב התמדתם יקוצו מפניהם האנשים (בן המלך והנזיר ח).

ערכים קשורים