הַתְלָעָה

* , ש"נ, — שה"פ מן הִתְלִיעַ: כסהו כסוי שיכול לעמוד בפני שורים וכו' והתליע מתוכו וכו' הוי פושע לענין התלעה (ב"ק נב:). ואין בו טירחא כל כך כמו בהתלעה ובזהימה (לבוש או"ח תקלז יב).

חיפוש במילון: