°, ש"נ, — שה"פ מן הִתְמוֹטֵט: הצדיק כשהוא נמסר ונופל ביד הרשע והוא מתמוטט לפניו אותה ההתמוטטות היא לשעה אינה לעולם ועתיד להנצל מיד (ר' בחיי, וישלח). אבל התחכם למוטט רגליהם מעט מעט מבלי שירגישו בהתמוטטות כן עשה זמן רב עד שהשתגב בכח המלך (תגמ' הנפש כג). שכל פועל גאה יש לו התמוטטות מדה כנגד מדה (צרור המור, ויקר').