° , ש"נ, — שה"פ מן הִתְקָרֵב: הבריחה מהדבר או הנמשך אליו או ההתקרבות לבד ללא ערבות אשר בדמיון (כל מלאכ' הגיון, במאמ' השיר'). כי אהבה שם מונח להתקרבות שני אישים זה לזה לא להתקרבות גוף וכו' והאהבה השלמה היא התקרבות הצורות שהוא הדעת (צידה לדרך א לב). ואפילו הנשואות ירגישו בזה בעליהן כי לא יוכלו לחשוב סבה אחרת לזהו ההתקרבות הגדול ויקנאו את נשותיהם עד יפרד מהם (נופת צופים ב יא). לא כסף ישאר ממך כי אם עצה והתקרבות (מא"ג, דביר ב כג).