° , ש"נ, — שה"פ מן הִתְקַשֵּׁר, א) חבור ודבוק זה בזה, במשמעה מוסרית: בין חלקי המציאות העליונים וחלקיו התחתונים התבאר שיש איזה סדר התקשרות אשר בו היה אחדות המציאות (ספורנו, אור עמים, ידיעה). מהם (מהמופתים) לקוחים מפאת העולם בכללו והתקשרות חלקיו זה בזה (ר"י אברבנאל, ראש אמנה כ). ודמיון זה תמצא באיברי האדם ובהתקשרות הנמצאות בסדר העולם זה בזה עד הסבה הראשונה יתברך (הוא, יתרו). אם להסיר את השנאה מביניהם (בין האיש והאשה) ואם לתת התקשרות אהבה וחשק ביניהם (שם, ויצא). שהשיג (משה) ענין התקשרות והתאחדות כל המציאות כלו (רש"ט שפרוט, פרד' רמונ', סדר מועד). — ובמשמ' שַיכוּת: וקשה מאד איכה נדע את הדבר אשר אין לו התקשרות עם זולתו (א' מודינא, לב האריה ג ט). שזה הדבר יש לו התקשרות עם הדבר שקדמו וכו' מטעם שקדם לו אותו הדבר הידוע (יריע' שלמה א ג). — התקשרות העננים, התחברותם יחד בכמות גדולה: אבל אם תהיה ראיית הירח שחרית מסופקת כי אולי מצד התקשרות העבים נראית דמות לבנה ברקיע (ג"ע לר"א הקראי, קדוה"ח יא). — ב) קשר של תנאים והתחיבות בין שני צדדים בענין עסק: שבני ק"ק פוזנן צועקים על הר"ר שלמה וכו' איך שהוא עובר על ההתקשרות שנעשה ביניהם שלא יקח מאנשי ק"ק פוזנן מכס וכו' (מכת' ק"ק פוזנן, ש' שנ"ז). באו האלופים וכו' והתקשרו יחד וכו' ויהא להתקשרות זו כל תוקף ועוז מעשה ב"ד (פנק' קראקא יז, ש' ת"י). ועשו האפוטרופוסים שותפות והתקשרות חדש על זמן מה (שו"ת שבות יעקב א קסב).
הִתְקַשְּׁרוּת