הִתְקַשּׁוּת

°, ש"נ, – שה"פ מן הִתְקַשָּׁה: כי זה הגרם העליון הוא נקי מהאכיות אשר ישלם בהם הקרוש וההתקשות לדברים (רלב"ג משלי ל ד). התנועה קודם התקשות האברים (קאנון א ב ב ה). והמורסות החדות בכליות הנה ימהר אליהם ההתקשות ואז יראו אותות ההתקשות (שם ג יח ב א).   – ובהשאלה: ההתקשות הזאת ראוי לך אחי שתבין כי רוב הענין המכוון במצות שהם בגופים ובאברים הוא להעיר על המצות אשר תהיינה בלבבות ובמצפונים (חו"ה, חשבון הנפ' ג). התקשות ועקמומית כאחד במקור נדפס "ועקויממתכאחד". והוא קשי והתקשות ועקלקלתו (אדם או"א, מחקרי המדברים, עקשות).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים