זְאֵבָה

*, ש"נ, מ"ר זְאֵבוֹת, —  א) נקבת הזאב: רומוס ורומילוס מתה אמן הזאבה נזדמנה והניקתן ועמדו ובנו שני צריפים גדולים ברומי (מדר' תהל' י יג). אלו שני יתומין שנשתיירו מהם רומוס ורומילוס וזימנתי להם זאבה אחת שהניקתם עד שהגדילו ונעשו מלכים גדולים (שם יז יד). —  ב)°חלי בגרון Angina: כל אדם אשר אחזתו זאיבה1 הוא סינכוס ותחנוק אותו ימות (ספר הרפוא' לאסף 146).



1 בערב' אלד'יבה الذيبة, והיא מחלה בגרון הבהמות והשתמש בו אסף לחלי בגרון באדם.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים