* ש"ז, מ"ר וַתְּרָנִים, — מי שמוַתר על כספו וכדומה, שאינו מדקדק בחשבון, נותן בנדיבות: שהיה (איוב) וותרן (ירוש' סוט' ה כ ד). אחאב וותרן בממונו היה (ירוש' סוט' ה כ ד). לימדה אותך התורה שתהא ותרן בתוך ביתך נשפך יין הוי ותרן (ירוש' סוט' ה כ ד). — ומי שמוַתר על חטא ופשע: כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו (ירוש' סוט' ה כ ד). — ולנק' וַתְרָנִית: כיון שמלך ירבעם על ישראל התחיל מפתה את ישראל ואומר להן בואו ונעבוד עבודה זרה ע"ז וותרנית היא (ירוש' סוט' ה כ ד). — ומ"ר: ביתו של אבינו אברהם וותרנים היו (ירוש' סוט' ה כ ד).