האות השביעית 1 באלף בית העברית, ושמה זַיִן, ועי' שם.

האות ז' הונחה לסימן לקול המתהוה ביציאת אויר הנשימה מבין השנים בנגיעה קלה  של הלשון, והברתה כמעט שוה בפי כל היהודים ולא נשתנה כמעט ממה שהיתה לפנים. ויש לה קרבה עם קולות הברת שאר אותיות סשר"ץ, ועם האותיות ד, ט, וגם עם האות ר בהברתה האחת, ולכן תתחלף לפעמים באחת מאותיות האלה.

ז' היא שרשית בלבד ולא שמושית, ובשרשי הלשון העברית לא תבוא בצרוף עם ט,ס, צ, ש2.

במספרים היא מצינת מספר שבעה: תבא אסתר שהיא היתה בת בתה של שרה שחיתה ק' וכ' וז' (שנים) ותמלוך על ק' וכ' וז' מדינות מד"ר בראש' נח. כנגד תרי"ג מצות וז' יתירות כנגד ז' ימי בראשית (שם במד' יג). מהו בזה וכו' ארבע עשרה הראה להם הבי"ת תרתי זיי"ן שבעה ה"א חמשה הרי ארבעה עשר (שם במד' יג).

ז' משמשת בזמן האחרון להעתיק בה קול האות g רכה או j שבקצת לשונות לעז, כמו צרפתית וכיוצא בה.