* 1, ש"ז, מ"ר זְבָלִים, —  דֹמֶן שמשימים על אדמת זרע כדי לטַיבה, להגדיל כחה ולהשיב לה קצת חמרים שהצמח לקח ממנה במקור נדפס 'ממנהיק' ביניקתו ממנה . Dünger; fumier, engrais; manure: אין טומנים לא בגפת ולא בזבל ולא במלח שבת ד א. זבל וחול הדק כדי לזבל קלח של כרוב שם ח ה. ויוצאין (דמי הקרבנות) לנחל קדרון ונמכרים לגננין לזבל יומ' ה ו. אין פוסקין על הזבל אלא אם כן היתה לו זבל באשפה ב"מ ה ז. רבי יוסי אומר אף לא (זורעים תחת הע"ז) ירקות בימות הגשמים מפני שהנמיה נושרת עליהן והוה להן לזבל ע"ז ג ח. הזבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין שברפת ושבחצר מוציאין אותו לאשפה פסח' נה:. מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים ב"ב יז:. מותר לאדם להוציא זבל מן הסהר של צאן ונותן לתוך שדהו כדרך כל מכניסי זבל רמב"ם, שמיט' ויובל ב ד. עושה אדם את זבלו אוצר שבי' ג ג. מוציא אדם זיבלו וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים תוספתא ב"מ יא ח. מאימתי מוציאין זבלין לאשפתות משיפסיקו עובדי עבודה שבי' ג א. המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו  ב"ק ג ג. מוכרין ומוציאין זבלים ערב שביעית תוספתא שבי' א ד. רבי יהודה אומר בשעת הזבלים פורק אדם זבלו בפתח חצירו ברשות הרבים כדי שיתפרך ברגלי אדם ובהמה ירוש' סוף ב"מ יב ג. —  ובהשאלה, הפֶּרש שבגוף: שלשה מרבין את הזבל וכופפין את הקומה ונוטל אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ואלו הן פת קיבר ושכר חדש וירק ערוב' נה:. (עשה נח בתיבה) תחתיים לזבלים שניים לו ולבניו ולטהורים והעליונים לטמאים מד"ר בראש' לא. — *בית זבלים, שדה שנטַיבה בזבלים: אין מביאין (מנחות) לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים ולא מבית האילן מנח' ח ב.