1, זְבוּל, ש"ז, מ"ר זְבֻלִים, זְבוּלִים, – א) משכן, דירה, Wohnung;  habitation:  בנה בניתי בית זְבֻל לך מכון לשבתך עולמים (מ"א ח יג).  הבט משמים וראה מִזְּבֻל קדשך ותפארתך (ישע' סג יה).  – ואמר המליץ:  שלשה אין צרי אל מחלתם עני בנו ידי עצלה זבולו, ושנאה מפני קנאה ומכאוב אשר תשיג ימי זקנה גבולו (בן המלך והנזיר כה).   – ב) *כנוי לשמים:  אפילו אותם שפשטו ידיהם בזבול יש להם בטחון לקרבן אי אפשר שכבר פשטו ידיהם בזבול (ירוש' ברכ' ט ב).  – ואמר המשורר: תקרב רב בחסדך דך לחדרך, וירוק רוק בקדר דר זבולו (ר"מ דרעי הקראי, לקו"ק ע).  הבט שרי תבל גאו לעלות לִזְבֻל ויהרסו (ר"י חריזי, הענק ג).