זִבּוּל
* ש"ז, — שה"פ מן זִבֵּל, כמו *זִבּוּחַ, בכונה של גנאי לעבודה זרה: אין הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות מפני שמזבלין שם זיבול 1 לעכו"ם ע"ז יח:. יום זבול נילוס היה והכל יצאו לזיבול נילוס פסיק' רבתי ו. יום גבול וזבול היה מד"ר שה"ש א.
1 הפרוש היותר נכון של לשון זו הוא של התוספוֹת: מזבלין מזבחים ולשון גנאי נקט. ע"כ. ועי' לקמן בערך זבח.