פ"ע, — זָחַל הנחש וכדומה על האדמה, העתיק א"ע ממקום למקום בזחילה, בשיפת גופו בארץ, kriechen; rampre; to creep: ושן בהמת אשלח בם עם חמת זֹחֲלֵי עפר (דבר' לב כד). — *ובהשאלה למים, נזלו לאט לאט, fliessen; couler; to flow:  העיד רבי צדוק על זוחלין שרבו על הנוטפים שהם כשרים (עדי' ז ג). זוחלין שקלחן בעלה אגוז (שם ד). הזוחלין כמעין והנוטפין כמקוה (מקוא' ה ה). כל הימים מטהרין בזוחלין (פרה ח ח). מאימתי אין קוצצין וכו' אמר רבי יונה משיזחלו מים (ירוש' שבי' ד לה ג).  — *ובהשאלה לרוח: רוח צפון ורוח דרום מכבדות וזוחלות כל בוסמני גן עדן ונותנים ריחם (מד"ר במד' יג). — ואמר הפיטן בהשאלה לאש: נהר גחל אש יִזְחַל ושם הדריך מסלותיו (אופ' שבת ר"ח, אביר).

 — הִפע', *הִזְחִיל את המים, — עשה שיזחלו: כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו (מקוא' ה ה). — ואמר הפיטן: קול צנורות כי יַזְחִילוּ מהם מים, קולות יתנו תהומות שעות לצמאון מים (ר"א קליר, תפי' גשם, אקשטה כסל).

— הָפע', הֻזְחַל, *מוזחל: שיהיו מוזחלים בעפר (ספרי, האזינו שכא).

 — נִפע', °נִזְחַל: ביב ששופכין לו מים והן נזחלין והולכין תחת הקרקע ויוצאין לרה"ר (רמב"ם, שבת טו יח). מים אינן מתכנסין במקום מדרון אלא נזחלין מעליו ומתקבצים במקום אשבורן (הוא, ת"ת ג ט). לא ימלא אדם כלי חרש מים ויצטנן בו שהמים נזחלים מדפניו (הוא, שבית' עשור ג ד). שעשה מזחילה על כותלו כדי שיהיו המים נזחלין ויורדין לחצר חבירו (הוא, שכנ' ח ה). מעיין שמימיו יוצאין ונמשכין לתוך השוקת ואח"כ יוצאין מן השוקת ונזחלין הרי כל המים שבשוקת ושחוץ לו פסולין (הוא, מקוא' ט ט). כי בהחילו (הבהמות) לשתות יגמע גמיעה וישאוף המים הנזחלין ממקום פיו עד למעלה (ר"מ אלשיך, איוב מ כג).