1, פ"ע, יָרֵא, פָּחַד: Fürchten; craindre; to fear: צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זָחַלְתִּי ואירא מחות דעי אתכם (איוב לב ו). —  ואמר הפיטן: זָחוֹל תִּזְחֲלוּ לנפש רוצח בלי ליקח כפר (אזהר' לר"י ברצלוני, אספרה). ביום זָחַלְתִּי זָחוֹל, זרים נחלו נחול, מקדשי נחלת חבת (קינ' ליל ת"ב, אוי כי). רחמיך שאלתי, וכלו לישעך עיני, וְזָחַלְתִּי ונבהלתי, ונבהלו רעיוני (סמא"צ, סליח' לצו"ג, רחמיך). חֻלחלו מתננו וכיולדה מצירים, זָחַלְנוּ ונירא מעונותינו היתרים (סליח' עשי"ת, שחרנוך). זוֹחֲלִים ורועדים מיום בואך, חלים כמבכירה מעברת משאיך, טנופם מחה נא ויודו פלאיך (סליח' יום א, במוצאי). אל חי הוא רועי וקוני, אודך בתוף ומחול, אבל מחטוא בלשוני, למאד זחלתי זחול (ר"י נגארה, פזמונים).

—  הִפע' °הִזְחִיל, —  כמו קל: וקטנתי מעש לכן אַזְחִיל, תבונה חסרתי ואיך אוחיל (יוצר א ר"ה, יראתי).