* 1, זאטוט, שת"ז, — נער: וישלח את זאטוטי 2 בני ישראל ויעלו עלות (ספ' זאטוטי, שמות כד ה). ואל זאטוטי 2 בני ישראל לא שלח ידו (שם יא), ועי' זעטוט — ובהשאלה, ° כנוי לאצילים קטנים, דלים: אמתלאי היתה בת אחת מזאטוטי בני פולין הם האצילים הקטנים (יל"ג, ספו' שניהם כאחד).
1 עי' הערה לקמן.
2 כך העיר ר"ש בן לקיש שמצאו כתוב בספר אחד שמצאו בעזרה במקום נערי שכתוב בהנוסחה המקובלה: אמר ר' שמעון בן לקיש שלשה ספרים נמצאו בעזרה ספר מעונה ספר זאטוטי ספר היא וכו' באחד מצאו כתוב וישלח זאטוטי בני ישראל ובשנים מצאו כתוב וישלח את נערי בני ישראל וקיימו שנים ובטלו אחד (סופ' ו ה). ובמקום אחר (שם א ח) נאמר כי זה היה אחד מהשנויים שעשו ע"ב הזקנים שתרגמו התורה יונית לתלמי המלך שכתבו ואל זאטוטי בני ישראל במקום ואל אצילי. וכך היא גם הקבלה בגמ' בבלי (מגי' ט.) שזה שנוי של ע"ב הזקנים, וכן במקורות אחרים. אעפי"כ כבר הכריע עמנ' לו בהער' לקרויס כי העקר הוא כעדותו של ר"ש בן לקיש, וידחה את כל מה שנסו קצת החכמים לתת להמלה זאטוטי או זעטוטי מקור יוני ויחליט כי זו צורה מאורכה מן המלה הארמ' זוטא, במשמ' קטן, וצריך להניח, כי מלה זו, זאטוט או זעטוט, היתה שגורה מאד בדבור העברי בזמן ההוא כל כך, שבשגרת הלשון כתבה סופר אחד בתוך המקרא במקום השם נערי. ולכן יש לה למלה זו זכות בלשוננו, בשתי הצורות זָטוֹט וזַעֲטוֹט.