1 עי' הערה שלקמן.

2 כך בעין במקום זאטוטי באלף שבגמ' בבלי מגי' ט.  ומס' סופר' ו ד.  ורגלים לדבר כי זו היא הגרסה הנכונה.  מפני שהיא גרסת מקורים יותר קדומים ומפני שכך הוא המנהג הטבעי והנהוג שהקול הגרוני העמוק של העין יתמעך ויוקל להקול היותר פשוט של האלף ולא להפך שהאלף תהפך לעין.  וכבר הובא בערך זטוט השערתו של עמנ' לֶו כי זו מלה ארמ' מלשון זוטא, זוטרא, במשמ' נער, ואחד התרגומים תרגם בה השם נערי והיתה שגורה על פי הסופר ובשגגה נמלטה מפי עטו ונכתבה בגוף הספר.  ודר' בלוי בחבורו על מהות הספר' אצל היהודים הקדמונ' Dr. Blau, Althebr. Buchw.102 טען על השערה זו טענה שאין לכאורה לדחותה, שאם הסופר היה כ"כ מבֻלבל הדעת שהכניס בכתוב בטעות מלה ארמ' במקום המלה הרגילה נערי מדוע לא פלט עטו עוד טעיות כמו זו, ומדוע לא נמצא בספר ההיא עוד מלים ארמיות במקום מלים עבריות?  ועל סמך מאמר אדר"נ נוסח' ב' שבמהד' שכטר שאת ספר מעוני פרש ר' יוסי: זהו ספר שנמצא בבית מעון, פרש דר' בלוי גם השמות ספר היא וספר זעטוטי במשמ' מעיו זו, ואמר כי ספר של היא הוא ספר של אדם אחד ששמו היה היא, וכמו"כ ספר זעטוטי, או שהכונה בספר זעטוטי היא ספר קטן מאד, ורק עצם המעשה של מציאת אלה שלשת הספרים היא מסורה קדומה, ומה שספרו בדבר שנויי הנוסח' שהיו בספרים האלה מהנוסחה המקֻבלה אין זה אלא הוספה מאֻחרה, כעין ההוספות המאֻחרות על גוף המעשים שבמגלת תענית.  והוא כעין מדרש מלים המוני כדי לפרש את שמות הספרים שכבר נשכחה משמעתם האמתית.  ולכאורה זה פרוש מתקבל על הדעת, ויש לו סמך בדברי ר' יוסי שהובא באדר"נ.  ואולם, כשנעין היטב יתברר כי יש גם בו מקום לגמגם.  כי הלא על כרחנו אנו צריכים לאמר ששלשה הספרים האלה הצטינו בדבר מה מהספרים הרגילים שאל"כ למה טרחו לספר שנמצאו ולמה הזכירו גם את שמותיהם.  וא"כ, מה הם השנויים שהיו בהם?  ועוד קשה, שאם בשני השמות מעוני והיא אפשר להניח כי הם בעצמם נתנו להספור בדבר השנויים בהכתוב מעונה אלהי קדם ובכתוב המלה היא, הלא תמוה הוא מאד איך עלה על הדעת לאמר כי השם זעטוטי היה כתוב במקום וישלח את נערי.  ומדוע לא ספרו שהיתה מלה זו כתובה במקום נער או נערים שבספ' בראש' למשל?  ולכן נראים הדברים כי המסורה, שמצאו שנויים בנוסחת הכתובים בשלשה הספרים היא מסורה קדומה אמתית, והשנויים במעונה והיא הם אולי שנויים קדומים, כי הנסחה מעונה אלהי קדם היא באמת חשודה, ואעפ"י שגם הנסחה מעון אינה מרפאה את הכתוב עכ"פ היא מעידה שהיו בכתוב זה נסחאות מתחלפות.  ובהכתיב של המלה היא בקצת מקומות יש באמת שנויי נסחאות בספרים.  אבל השנוי זעטוטי במקום נערי הוא שנוי בכונה כמו שכבר הרגיש בזה א' גיגר ( Urschr.243), והוא תקון סופרים אמתי כדי לתרץ הקושי שראה הסופר בדבר ששלח משה נערי בני ישראל סתם, לא כהנים ולא לויים, להעלות קרבנות, וכמו שכבר נתקשו בזה בעלי התלמוד זבח' קטו:, וכמו שרצה לתרץ זאת ת"א במה שתרגם נערי בבכורות, והלכו בדרכו גם רש"י ורשב"ם.  אלא שטעה גיגר במה שראה בזעטוטי את השם היוני זיטוטיס  ζητηής, במשמ' דורש חכמה או מבקש השם, כי אין זה מתקבל על הדעת שהרשה לו סופר להכניס מלה יונית בגוף העברי של ספר התורה, והוא יכול להשתמש במקומה במלה עברית דומה לה כמו חכמי או יקירי וכיוצא בזה.  ובזה יותר נכונה דעתו של לו, כי היתה מלה זו שגורה על פיהם מפני שבה היו באמת מתרגמים, מפני הטעם שנזכר למעלה, את השם נערי במקום הזה, והיא אולי מלה עברית קדומה או גם אם נאמר שמקורה בארמית עכ"פ היתה שגורה אצלם כ"כ גם בתוך הדבור בעברית שלא הרגישו בה זרות, והיתה משמעתה נער משרת במשמרת שהוא נועד לה, וכאן היתה הכונה, לפי דעתם, בנערי בני ישראל בנערים כשרים לעבודה.