*, ש"נ, מ"ר זִיבוֹת, — כמו זוֹב, חלי הזָב: בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה1 במאכל ובמשתה וכו' (נזיר ט ד).  בני ישראל מטמאין בזיבה ואין העכו"ם מטמאין בזיבה (ספרא מצורע,, זבים א א).  בין דם נידה לדם זיבה לדם צרעת (ירוש' סנה' יח ל.).  שאם הפרישתן לזיבתה הראשונה לא תביאה לזיבתה שניה (ספרא מצורע, זב' ח ט).  — ומ"ר : האשה שיש עליה ספק חמש לידות וספק חמש זיבות מביאה קרבן אחד וכו' חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד (כרית' א ז).