זִים
§ 1, ש"ז, מ"ר זִימִים, — אבר הנשימה של חיות המים, הדגים וכדומה, ונמצא לא בפנים הגוף אלא בחוץ, עפי"ר בראש הדג במקום נחיריו, Kiemen; branchies; gills: נהוג בדבור העברי בא"י והשתמשו בו בספרות החדשה.
1 בארמ' זימא: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא ודמיין עיניה כתרי סיהרי ונפוץ מיא מתרתי זימיה כתרי מברי דסורא (ב"ב עד.). — ובעברית: פעם אחת הלכנו בספינה וראינו דג שהוציא ראשו מהים ודמו עיניו כשתי לבנות, ונפץ מים משני זימיו כמו נהרות בסוריה.