* 1, ש"ז, —  א) כלי נשק, Waffe; arme; weapon:  אין מוכרין להן לא זיין ולא כלי זיין2 ואין משחיזין להן את הזיין (תוספתא ע"ז ב ד). שהיו (ישראל בצאתם ממצרים) מזויינים בחמשה מיני זיין (מכי' בשלח ב, פתיח').  רבי יוחנן אמר זיין בולע זיין הראה להם (חזקיהו לשליחי מרודך) (מד"ר שה"ש, מצאוני). אמר הקב"ה זיין אני עושה לכל מי שהוא סוחר באמתה של תורה וכו' ואמתה של תורה זיין הוא לבעליה (שם במד' יב). אמר רבי שמעון בן יוחאי זיין נתן הקב"ה לישראל בסיני ושם המפורש כתוב עליה (שם). לא נשמטו מן הזיין אלא עמדו במקומן (שם כ). למלך שהיה לו אוהב והיה עשיר יותר מדאי אמר המלך מה אתן לאוהבי כסף וזהב עבדים ושפחות ובהמה יש לו אלא הריני חוגרו זייני (תנחומא בובר, לך לך כג). —  ומשל: במקום3 שהאדון תלה לו זיינו שם נבל רועה כדו תלה (סנה' קג.). —  וּכְלֵי זַיִן: אשה כלי זיינה עליה (ע"ז כה:), ר"ל להאשה יש במה להציל א"ע מידי רוצח. אין אדם יכול לעשות כלי זיין ולהנצל ממלאך המות (מד"ר דבר' ט). —  ואמר הפיטן: והוא מגן ישעי חניתי וכלי זיין (מחז' ויטרי תצב). ואדע כי נבזה אני וסופי אין, וכי דעי רזה ויצרי חגור זַיִן, לזאת דמי אזה כמו מימי עין (רמב"ע, שפתי רננות, האל התולה). פסע אויב בְּזַיִן, ואבד טובי ושם לאין (זולת שבת א' אחה"פ, אין כמוך). מי יהרהר אחר מדותיך לדינה, נוכחיו להשיב מחלציו לְזַיְנָה, סרנו וסוערנו ונשמטה חרב היונה (סליח' יום ג, אני יום). כלי זינך לא תתן לו (להרשע) כי בו ילחם עמך (ב"ז, תרג' ב"ס יב ה). —  ומ"ר *זיינות: כשירד הקב"ה ליתן תורתו לישראל ירדו עמו ס' רבוא של מלאכי השרת כנגד ס' רבוא של גבורי ישראל ובידם זיינות ועטרות ועטרו את ישראל בכתר שם המפורש (פדר"א מז). —  ב) *שומרים מזֻינים המלַוים את הנשים וכדומה: משל למטרונה שהיתה מהלכת הזין4 מכאן והזין מכאן והיא באמצע (מד"ר שמות ל).