*, פ"י, — זִיֵּף שטר וכדומה, עשה בו זיוּף, fälschen; falsifier; falsify: דומה שזייף משה בתורה (ספרי דבר' כו). המזייף דברי חבירו חייב מיתה המזייף דבריו של מקום עאכ"ו (שם ראה פו). אמרתי להם (להכותים) זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום (סוט' לג:). שלא יהו ישראל אומרים דומה לנו שזייף משה את התורה או אמר דבר שלא נצטווה (מד"ר ויקרא לא). נתן להם תורה שבעל פה להיות מצויינין בה משאר האומות שעל כך לא נתנה בכתב כדי שלא יזייפוה אומות העולם (שם במד' יד). לא יכתוב אדם בסוף שיטה מפני שבאין לזייף (הלכ' פסוק', ממונות). — ודבר של מאכל, ערב בתוכו ברמאות מין גרוע: דבש שמזייפין בו (סוט' מח:). דבש שהוא עבה ויכולין לזייפו לערב בו משקין אחרים (רש"י נזיר נ.). — וזִיֵּף את הדבר, החליטו שהוא מְזֻיָּף: מכאן זייפתי ספרי כותים שהיו אומרים אין מתים חיים (ספרי, שלח קיב). 

—  פֻע', *זֻיַּף, מזויף, - שִזְּיפּו אותו: מודה היה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול (ב"ב קע.). שאם כתוב בו הוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת עדותן מזוייפת שהוא פסול (שם). בדורות הראשונים שהיו חכמי ישראל מוחזקין בהן (בהשטרות העולין בערכאות) שלא היו מזויפין (תשו' הגא', הרכבי רעח). —  °ומתכת מְזֻיֶּפֶת: הכסף המזוייף הנעשה במלאכת האלקימ"א יש ממנו שאם יותך פעם אחת לא תגלה רעתו אבל אם יותך שנית תגלה רעתו (העקרים א ח). —  °ודת מזֻיפת וכדומה: כשירצה לערוך דת אמת אל דת המזוייפת הנפעלת יחשוב שיש ביניהן ערך ודמיון (אגר' תימן להרמב"ם). ואחר יבאר דרך המבחן במה תוכר הדת האלהית מן המזוייפת המתדמה באלהית (העקרים א א). —  °ואדם מְזֻיָּף, שאין תוכו כברו: וחזר פניו אליהם ואמר מזויפים ושקרנים אתם השמרו לנפשותיכם שלא תבואו עוד בדבר כזה לפני (שבט יהודה כט). והמלך חקר ודרש ומצא כי המעלילים המזויפים היו מטילים האשמה על היהודים ונמלטו (שם יח). הכופרים בנסתר ומראים את עצמם נאמני ארץ מאמיני עקרי תורתנו אך הם מכת הצבועים המזוייפים מתוכם (נפוצ' יהודה ד).

—  הִתפ', *נִזְדַיֵּף, —  נעשה מְזֻיָּף: אין כותבין לא על הנייר המחוק ולא על הדיפתרא מפני שהוא יכול להזדייף (גיט' ב ד). כתב שאינו יכול להזדייף (גמ' שם יט:).