* 1, ש"ז, מ"ר זִיקִים, — א) כוכב שיש לו כמו זנב של אש, Komet; comète; comet: על  הזיקין 2 ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם (ברכ' ט א). משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזועות והרוחות והרעמים ולא החמיץ יינם ולא לקה פשתנם (חול' פו.). — ואמר הפיטן: אלה העדות והחקים, אשר נתנו לעם חשוקים, בקולות ושופרות ולפידים וברקים, ברעש וברעד באימה וזיקים (יוצר א שבוע', אלה). — וכוכב קושט באויר, כמו זיקה משמ' ב: שתי לילות ויום אחד מי היה מאיר לו (לדוד כשהכה את העמלקים) הקדוש ברוך הוא בזיקים וברקים (מד"ר ויקרא כא). אם פחדה (הבהמה) בידי שמים כגון ששמעה קול רעם או ראתה זיקים וכיוצא בזה (רמב"ם שחיט' ח ט). — ואמר הפיטן: ירוצצו כברקים, חיל זועות וזיקים, לפידים דולקים, וכבזק בוזקים (אופ' שבה"ג, בלולי אש). — ובמשמ' °ניצוץ: ניצוצין של זוהר מוקפות להן וזיקוקי זיו מבהיקים את פניהם וזיקי אור מקרין את עפעפיהם (מדר' א"ב דר"ע כ). — ואמר המשורר: אישים בכור מבחן צרוף ושרוף עויליהם בזיק, כבלי חרונך יעד להם והעבירם בזיק (רמב"ע, תרשיש א לט-מ). — ב) *רוח חד וקשה: י"ג דברים נאמרו בפת שחרית מצלת מן החמה ומן הצנה ומן הזיקין ומן המזיקין (ב"מ קז:). —  ובהשאלה °רוח, שֵׁד: אנא אלהים מחיה הפגרים וכו' וחזקני מכל זיקים המהלכים העומדים להשטין בדרכים (ר"י חריזי, איתיאל יב). המשדים וזיקים את גזורה, ישלח בך אלהים המארה (הוא, תחכמוני ו). — ג) עי' זִק.