* 1, ש"ז, מ"ר זִיקִים, — א) כוכב שיש לו כמו זנב של אש, Komet; comète; comet: על הזיקין 2 ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם (ברכ' ט א). משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזועות והרוחות והרעמים ולא החמיץ יינם ולא לקה פשתנם (חול' פו.). — ואמר הפיטן: אלה העדות והחקים, אשר נתנו לעם חשוקים, בקולות ושופרות ולפידים וברקים, ברעש וברעד באימה וזיקים (יוצר א שבוע', אלה). — וכוכב קושט באויר, כמו זיקה משמ' ב: שתי לילות ויום אחד מי היה מאיר לו (לדוד כשהכה את העמלקים) הקדוש ברוך הוא בזיקים וברקים (מד"ר ויקרא כא). אם פחדה (הבהמה) בידי שמים כגון ששמעה קול רעם או ראתה זיקים וכיוצא בזה (רמב"ם שחיט' ח ט). — ואמר הפיטן: ירוצצו כברקים, חיל זועות וזיקים, לפידים דולקים, וכבזק בוזקים (אופ' שבה"ג, בלולי אש). — ובמשמ' °ניצוץ: ניצוצין של זוהר מוקפות להן וזיקוקי זיו מבהיקים את פניהם וזיקי אור מקרין את עפעפיהם (מדר' א"ב דר"ע כ). — ואמר המשורר: אישים בכור מבחן צרוף ושרוף עויליהם בזיק, כבלי חרונך יעד להם והעבירם בזיק (רמב"ע, תרשיש א לט-מ). — ב) *רוח חד וקשה: י"ג דברים נאמרו בפת שחרית מצלת מן החמה ומן הצנה ומן הזיקין ומן המזיקין (ב"מ קז:). — ובהשאלה °רוח, שֵׁד: אנא אלהים מחיה הפגרים וכו' וחזקני מכל זיקים המהלכים העומדים להשטין בדרכים (ר"י חריזי, איתיאל יב). המשדים וזיקים את גזורה, ישלח בך אלהים המארה (הוא, תחכמוני ו). — ג) עי' זִק.
1 סוברים כי עקר משמעתו ניצוצות של אש, וכן באשור' זקת ניצוצות, וכן בארמ' זיקוקי, ועי' לקמן זיקה.
2 ופרשו בגמ' (שם נח:) מאי זיקין אמר שמואל ככבא דשביט ואמר שמואל נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא לבר מככבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו וגמירו דלא עבר כסלא ואי עבר כסלא חרב עלמא והא קא חזינן דעבר זיניה הוא דעבר ומתחזי בדעבר איהו, ע"כ, — ובעברית: מהו זיקים אמר שמואל כוכב השבט ועוד אמר שמואל ידועים לי שבילי הרקיע כשבילי נהרדעא חוץ מכוכב השבט שלא ידעתי מהו ולמדנו שאינו עובר כסיל. והלא אנו רואים שהוא עובר? זיוו הוא שעובר ונראה כאלו הוא בעצמו עובר.