1, ש"נ, מ"ר זְרָתוֹת, — מדת אֹרך היד מן הקצה הבהן ועד קצה האצבע הקטן2: רבוע יהיה (החשן) כפול זֶרֶת ארכו וְזֶרֶת רחבו (שמות כח יו). גבהו (של גלית הפלשתי) שש אמות וָזָרֶת (ש"א יז ד). וגבולה אל שפתה סביב זֶרֶת האחד  (יחזק' מג יג). מי מדד בשעלו מים ושמים בַּזֶּרֶת תכן וכל בשליש עפר הארץ (ישע' מ יב). — ואמר הפיטן: האמן כפי שחקים והקציבם, התכנס בַּזֶּרֶת ועם רגב השליבם (יוצר יוה"כ, האמן). מדת עולם כְּמִזֶּרֶת ועד אגודל, ומדתה בקו אשר מאד גדל (יוצר שבת שקל', אז ראית). כל אוצרות שלג ורוח פלס בשקלו, ומי בראשית מדד בשעלו, ושמי רום תכן זֶרְתּוֹ מלֹא, וכל הררי קדם באצבעו שקלו (שם). — ומשל: רחב זרת לא יצר לשני אוהבים (פניני המליצ' 31). — *ושם מיוחד להאצבע הקטן: זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל (מנח' יא.). — ומ"ז *זרתים: והיתה עושה קנה זרת ושבלת זרתיים (תוספתא מנח' ט ג). — ומ"ר °זְרָתוֹת: ולקחתי אני בחלקי מקום פלוני לרוח פלוני כך וכך זרתות באורך וברוחב ואני פב"פ כמו כן וכו' כך וכך זרתות (ספ' השטר' לר"י ברצלוני 51). יוחנן בן מתתיה עשה לו חרב שתי זרתות ארכה וזרת אחת רחבה (מגי' אנטיוכוס). ואמה שלו (של הקב"ה) ד' זרתות וטפח וזרת שלו מסוף העולם עד סופו (אות' דר"ע ז). ויש לו עצים ארוכים כשני זרתות ורחבים כשני זרתות (ערוך, ערך לוף). הרי אלף ושש מאות אמה אורך שהן שלשת אלפים ומאתים זרתות (רש"י ערוב' כא.).  וכל אמה כשתחלקנה לשתי וערב יש בה ארבע זרתות (תוספ' שם). תעשה אמה מחמשה זרתות (תשו' הרמב"ם עו). ושם תלוי בתוך הארמון צלם מענק אחד ארכו תשעה זרתות ורחבו שתי זרתות (מסע' ר' בנימין, דר' גרינה' 43). — ואמר הפיטן: עשה (מתתיהו) חרב שתי זְרָתוֹת בתרמית, וחשב אויבי ה' להצמית (ר"י נאגארה, זמיר' לשבת חנוכה). — ובכנ': זה הרקיע והוא גשם מתנועע שכבר ידענו זרתותיו ואמותיו וידענו שעור חלקיו (מו"נ א נח). —  ומ"ר °זְרָתִים: באמרנו שהשמונה זרתים נמצאים בקנה המדה (רלב"ג, מלחמ' ה' ו א כ).