, פ"י, עת' יִזְרֹק, — הטיל באויר, בפרט דבר שמתפורר לרסיסים דקים, כמו אבק וכדומה.  streuen; rêpandre; scatter:  קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וּזְרָקוֹ משה השמימה לעיני פרעה והיה לאבק על כל ארץ מצרים וכו' וַיִּזְרֹק אתו משה השמימה (שמות ט ח-י).  בא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרבים וּזְרֹק על העיר (יחזק' י ב).  וַיִּזְרֹק (השברים הדקים) על פני הקברים (דהי"ב לד ד).  ויקרעו איש מעלו וַיִּזְרְקוּ עפר על ראשיהם השמימה (איוב ב יב). — ומים, דם, וכיוצא בזה:  ויקח משה חצי הדם וישם באגנת וחצי הדם זָרַק על המזבח (שמות כד ו).  ולקחת את דמו (של האיל) וְזָרַקְתָּ על המזבח סביב (שם כט יו).  וְזָרַקְתִּי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם (יחזק' לו כה).  וְזָרְקוּ את הדם על המזבח סביב (ויקר' א ה).  ואת דמו יִזְרֹק על המזבח סביב שם ז ב.  ויקח משה את הדם וַיִּזְרֹק על העם (שמות כד ח).  וימצאו בני אהרן אליו את הדם וַיִּזְרְקֵהוּ על המזבח סביב (ויקר' ט יב). — ובהשאלה:  אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זָרְקָה בו והוא לא ידע (הוש' ז ט). — ובמשמ' *הטיל והשליך בכלל:  הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים (שבת יא א).  (המוציא) צרור או אבן כדי לזרוק בעוף וכו' כדי לזרוק בבהמה (שם ח ו).  בזורק גט לאשתו וכו' זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצרו (גיט' ח א).  אמר לו בעל חובו זרוק לי חובי וזרקו לו (שם ג).  נטלוהו (את בן המלך) בידיו וברגליו וזרקוהו לאחר פלטרין (ספרי עקב מג).  מושיטין הקרשין מזו לזו אבל לא זורקין (ירוש' שבת יא יג.).  שאזרוק צרור לים ושלא אזרוק שזרקתי ושלא זרקתי (שבוע' ג ה).  ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל (ברכ' נד.).  שלשה דברים נאמרו בצפרנים הקוברן צדיק שורפן חסיד זורקן רשע (מו"ק יח.).  ועלו (פרחי כהונה) לגג ההיכל ואמרו לפניו רבש"ע הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים יהיו מפתחות מסורות לך וזרקום כלפי מעלה ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן מהם (תענ' כט.).  נזדמנה לו תיבה בת שתי אותיות לא יזרקנה לבין הדפין אלא חוזר וכותב בתחילת השיטה (מנח' ל:).  ישראל אומרים ארורות הידים שכך זורקות ואמוריים אומרים ברוכות הידים שכך סומכות (מד"ר דבר' א).  בן כוזיבא היה מקבל אבני בליסטרא באחד מארכבותיו וזורקן והורג מהן כמה נפשות (שם איכ', בלע ה'). — ומשל:  זרוק מטֶה לאויר לעיקרו נופל (שם במדב' כ). — ופָעוּל:  אהל זרוק (לא שמו) אהל (ערוב' ל:). — וזרק המים:  אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח שתהא זורקת מימיה לתוכו (כלא' א ח). — ובהשאלה:  זרוק מרה בתלמידים (כתוב' קג:). — וזרק דבר מפיו:  אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה ולא יזרוק ברכה מפיו (ברכ' מז.).  יברך בנחת ובמתון וכו' ולא יזרוק ברכה מפיו במרוצה (ראש' חכמה, הקדושה ז).

— נפע', *נִזְרַק:  זה היה יוסף שנזרק מאחיו ונמכר למצרים (מד"ר במד' יד).  נחש ושפיפון שהם נזרקים על הארץ שהיו להם רגלים והולכים על גחון (שם).  מימיו (של אספרגוס) נזרקין אפילו בפני המלך (ברכ' נא.). — ובהשאלה:  אמר רבי חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו כגון שהיו בעלים טמאי מת (פסח' סד.).

— פִע', *זֵרֵק — כמו קל בנחץ הפעולה:  מצרים שהיו שרויים באפלה רואים את ישראל שרויים באורה אוכלים ושותים ושמחים והיו מזרקים בהם בחצים ובאבני בליסטרא (מכילתא בשלח ב ד).  שהיו תופרי יריעות מזרקין את המחטים אילו לאילו (ירוש' שבת יא יג.).  מה הכדור של בנות מזרקין בו לכאן ולכאן כך היו הדברות מזרקין בסיני (מד"ר במד' טו). — ואמר הפיטן:  ושמע זדים מְזָרְקִים למולך מילות קדושים (ר"א קליר, קינ' לת"ב, הטה).

 — פֻע', זֹרַק, —  שזרקו אותו:  כי מי נדה לא זֹרַק עליו טמא יהיה (במד' יט יג).  אמר אברהם רבון העולמים תהא רואה כאלו דם יצחק זורק לפניך (מד"ר במד' יז).