*, ש"נ, מ"ר זַרְעִיּוֹת, — כמו זֶרַע, במשמ' כל הדורות הבאים אחרי האדם: דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו 1 תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין וכו' דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו {סנה' ד ה).  דם אחיך אין כתיב כאן אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו וכו' את דמי נבות ואת דמי בניו דמיו ודם זרעיותיו (מד"ר בראש' כב).  א"ל הקב"ה שטן משחית מה זה תתמה עכשיו יראה האדם זרעית וזרעית זרעיתו עד סוף כל הדורות (אלדד הדני, בשם מד"ר בראש').  קול דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו אף כשאתה מקיים דמי אחיך עמך מעלה עליך חייו וחיי זרעיותיו שמדה טובה מרובה ממדת פורענות (רש"י ב"ב יא.).  דע כי יש בדבר סוד נעלם כי לעולם יהיו הזרעיות על מחקק האבות וכן אתה מוצא כשקלקל אדם הראשון הביא מיתה לעולם (אגר' הרמב"ם לר"ח הנשיא).