ב. חָבָא
* , ש"ז, — כעין כרי עשוי מעלים על פני השדה לשמור לימי החרף: עלי קנים ועלי גפנים שגיבבן בחבא1 על פני השדה (ב"ק קא:).
1 בגמ' סוכ' מ. הגרסה לחובה, ובכ"י בהיבה (ד"ס). ופרש"י כאן בחבא לעשות מהן מחבוא לימי החרף. — והוא מנהג האכרים הערבים בארץ ישראל שהם צוברים תבן או עשבים כמו כובעים כובעים על פני השדה וטוחים אותם בזבל מבחוץ וזה נשמר לימי החרף.