פ"ע, עת' אֶחְבֶּה, צווי חֲבִי, —  כמו נפעל מן חָבָא: לך עמי בא בחדריך וסגר דלתיך בעדך חֲבִי1 כמעט רגע עד יעבור זעם (ישע' כו כ). —  ופָעוּל *חָבוּי, חֲבוּיָה, חֲבוּיִם, חֲבוּיוֹת: אני היא שהייתי חבויה בצלן של מצרים (מד"ר שה"ש, אני חבצלת). אני מדבר וחביב אני שכל טובות שבעולם חבויין בי (שם). בשעה שעמדו (ישראל) על הים וכו' שהיו חבויים בסתרו של ים (שם, יונתי). חבוים היו מפני איזבל (והזהיר ויקר' כא:). —  ואמר הפיטן: קנקן החבוי שם בחפירה, מלא מאז אפר פרה, לתשע מאות וששים לתפארה (יוצר שבת פרה, אצילי עם). חבוי אורבו בקרבו מעת הולדו (סליח' ער"ה, אדון בפקדך). 

 נִפע', נֶחְבָּה, הֵחָבֵה, —  כמו נֶחְבָּא: ביום ההוא אשר תבא חדר בחדר לְהֵחָבֵה (מ"א כב כה). ויצאו מן המחנה לְהֵחָבֵה בהשדה (מ"ב ז יב). כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו וְנֶחְבָּה2 לא יוכל (ירמ' מט י).