— קל לא נמצא במקרא. — ופָעוּל, °חָבוּא, מ"ר °חֲבוּאִים, °חֲבוּאוֹת: זעומים בלאומים נסערים רוח עועים, חבואים באימת לבאים ואין יוצא חוץ לקלעים סליח' משוד, ר' מאיר, ל' אדר. פגימה או גימום אינו ניכר בהם (בהשִנַּים) שהרי חבואות בפה רש"י בכור' לה..
— נִפע', נֶחְבָּא, נַחְבֵּאתָ, נֶחְבְּאוּ, נֶחְבָּאוּ, נַחְבֵּאתֶם, נַחְבֵּתֶם, תֵּחָבֵא, יֵחָבְאוּ, הֵחָבֵא, כינ' נֶחְבָּא, נֶחְבְּאִים, — הסתתר במקום סתר שלא יראהו אדם, שלא ימצאהו sich verstecken; se cacher; hide o. s: ויהרג (אבימלך) את אחיו בני ירבעל שבעים איש על אבן אחת ויותר יותם בן ירבעל הקטן כי נֶחְבָּא שופט' ט ה. ויגד יהונתן לדוד לאמר מבקש שאול אבי להמיתך ועתה השמר נא בבקר וישבת בסתר וְנַחְבֵּאתָ ש"א יט ב. וישלכם אל המערה אשר נֶחְבְּאוּ שם יהוש' י כז. ההרה לכו פן יפגעו בכם הרדפים וְנַחְבֵּתֶם שמה שלשת ימים עד שוב הרדפים שם ב יו. — ועבר לנק' *נֶחְבֵּאת: ראתה (החיה) שני בני אדם ורצתה אחריהן משולחת נחבאת מפניהן אינה משולחת תענ' כב.. — ובינ': ויבקשהו (את שאול) ולא נמצא וכו' ויאמר יי' הנה הוא נֶחְבָּא אל הכלים ש"א י כא-כב. הנה עתה הוא נֶחְבָּא באחת הפחתים ש"ב יז ט. נמצאו חמשת המלכים נֶחְבְּאִים במערה יהוש' י יז. — ועת': ויקרא יי' אלהים אל האדם ויאמר לו איֶכה ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי וָאֵחָבֵא בראש' ג ט-י. וינסו חמשת המלכים האלה וַיֵּחָבְאוּ במערה יהוש' י יו. אם יחתרו בשאול משם ידי תקחם ואם יעלו השמים משם אורידם ואם יֶחָבְאוּ בראש הכרמל משם אחפש ולקחתים עמוס ט ב-ג. ביום ההוא אשר תבוא חדר בחדר לְהֵחָבֵא דהי"ב יח כד. — ועם הפעל בָּרַח, נֶחְבָּא לברח, ברח בסתר, שלא הרגיש בזה אדם: למה נַחְבֵּאתָ לברֹח ותגנב אתי ולא הגדת לי בראש' לא כז. — וכמו"כ עם פעלים אחרים: שאמר כתבו לי בהחבא רגמ"ה ב"ב מ:. — ובמשמ' נרתע לאחוריו מפני יראה או בשת וכיוצא בזה: ראוני נערים וְנֶחְבָּאוּ וישישים קמו עמדו איוב כט ז. והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בְּהֵחָבֵא דני' י ז. — ובהשאלה להקול, נֶחְבָּא הקול נעצר, לא נשמע: קול נגידים נחבאו1 ולשונם לחכם דבקה איוב כט י.
— ונֶחְבָּא במשמ' פָּעוּל, שאחֵר הסתיר אותו: ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב בשוט לשון תֵּחָבֵא ולא תירא משוד כי יבוא איוב ה כ-כא.
— פֻע', חֻבָּא, — שהסתירו אותו: יטו אבינים מדרך יחד חֻבְּאוּ ענוי ארץ איוב כד ד. — ואמר הפיטן: זמני קיציה מאד חֻתמו, זוהרות נרותיה בעברה נעתמו' חֻבְּאוּ נדחיה ובמסגר נסתמו סליח' יום ו, ארכו. וישטום שטימת ישישו הַמְּחֻבָּא, החל לבא מראש במחבא שבת זכור, תמימים. סורו טמא קראו כסיל הַמְּחֻבָּא2, כי אין הצר בנזק שוה סליח' ער"ה, אל אלהי.
— הִפע', הֶחְבִּיא, הֶחְבִּיאָה, הֶחְבְּאַתָהּ, הֶחְבִּיאָנִי, — הסתיר: כי הֶחְבִּיאָה את המלאכים אשר שלח יהושע לרגל את יריחו יהוש' ו כה. כי הֶחְבְּאַתָהּ3 את המלאכים אשר שלחנו שם יז. הלא הגד לאדני את אשר עשיתי בהרג איזבל את נביאי יי' וָאַחְבִּא4 מנביאי יי' מאה איש חמשים חמשים איש במערה מ"א יח יג. ואמר אליה ביום האחר תני את בנך ונאכלנו וַתַּחְבִּא4 את בנה מ"ב ו כט. ויהי בהכרית איזבל את נביאי יי' ויקח עבדיהו מאה נביאים וַיַּחְבִּיאֵם חמשים איש במערה מ"א יח ד. בצל ידו הֶחְבִּיאָנִי ישע' מט ב. בית שמחביאים בו את הכלאים ירוש' כלא' ה ל.. חנן הנחבא מפני שהיה מחביא עצמו בבית הכסא תענ' כג:. ממה שהיין מרובה להן היו מחביאין אותו במערות מד"ר בראש' נא.
— הִתפ', הֲתְחַבֵּא, — החביא את עצמו: וַיִּתְחַבֵּא האדם ואשתו מפני יי' אלהים בתוך עץ הגן בראש' ג ח. וראו ודעו מכל המחבאים אשר יִתְחַבֵּא שם ש"א כג כג. ואיש ישראל ראו כי צר לו כי נגש העם וַיִּתְחַבְּאוּ העם במערות ובחוחים ובסלעים ובצרחים ובברות שם יג ו. ותקח יהושבע בת המלך יורם אחות אחזיהו את יואש בן אחזיה ותגנב אתו מתוך בני המלך הממותתים אתו ואת מיניקתו בחדר המטות ויסתרו אתו מפני עתליהו ולא הומת ויהיה אתה בית יי' מִתְחַבֵּא שש שנים מ"ב יא ב-ג. ויבקש את אחזיהו וילכדהו והוא מִתְחַבֵּא בשמרון דהי"ב כב ט. וכל איש ישראל הַמִּתְחַבְּאִים בהר אפרים שמעו כי נסו פלשתים ש"א יד כב. — ובהשאלה: מבטן מי יצא הקרח וכפֹר שמים מי ילדו כאבן מים יִתְחַבָּאוּ ופני תהום יתלכדו איוב לח כט ל, ר"ל שהגליד מכסה את המים, — ועי' סתר.
1 צ"ל נֶחִבָּא, והוו כפול מן ולשונם. ויש שהגיהו נאלם. דר' חיות פרש מן ח'בא خبأَ בערב' במשמ' כבא.
2 בית סגולה מפני החרוז.
3 אמר ריב"ג וז"ל: כי החבאתה את המלאכים יהוש' ו יז דינו להיות החביאה וחסרו היוד ממנו והוא פועל חולף בעבור שהיה קל עליהם כאשר יחסרוה הרבה פעמים מהפעלים העתידים בעבור שהיה קל עליהם גם כן ר"ל מן וַיַּדְבְּקוּ גם המה ש"א יד כב שדינו להיות וַיַּדְבִּקוּ מפני שהוא נלקח מהדביק בראית פתחת היוד המורה בו על הכבדות ובמה שדומה לו ומיעשרנו המלך שם יז כו אשר דינו להיות יעשירנו ומן ויכום ויכתום במד' יד מה בקצת הפנים אשר זכרתים בו בספר הקרוב והישר כתאב אלתקריב ואלתסהיל ומן וידרכו את לשונם ירמ' ט ב אשר הוא מן הדריך בראית פתחת היוד ממנו וכאשר חסרו היוד מן החביאה נשאר החבאה והוסיפו עליה ההא כאשר הוסיפו אותה בנפלאתה והפכוה לתו בעבור הקבץ שני נחים רפים וטוב מהמליצה הזאת שאומר שהפכו הא החבאה לתו כאשר הפכו ושכרת ולא מיין ישע' נא כא מן הא ותו היא נפלאת תהל' קיח כג ותו גשור ומעכת יהוש' יג יג ותו שפעת אני ראה מ"ב ט יז ותו עוד תהלת ירמ' מא ב ותו אם אתן שנת לעיני תהל' קלב ד ותו כי אזלת יד דבר' לב לו ושבת לנשיא יחזק' מו יז מן הא והיא ההקשה ג"כ בישועתה וסופתה ועולתה והדומה לזה וכאשר המירו התוין מההין ואמרו ישועת וסופת ועולת כמו היא נפלאת, כי החבאת, נפלאתה אהבתך לי, והמשפט באלף היא נפלאת בעינינו הרפה להראות כהראות אלף נפלאתה אהבתנו והרפוה אבל מה שאמר ר' יהודה בכי החבאת הוא יוצא מדרך ההקשה ושאינו יודע לתו בו ענין היה בעבור שנעלמה הקשתנו ממנו כאשר נעלם הרבה ממה שזמן לנו האלהים הבנתו והקרה לנו ידיעתו והעמידה עליו הרקמה, שער ו. וכן הרד"ק וז"ל: ובא מלת החבאתה בשני סימני נקבה כמו שכתבנו בתָבֹאתָה לראש יוסף וכן בשמות ישועתה עזרתה ושם כתבנו טעם הכפל ובהאריך התנועות במלת החבאתה מפני הכפל שבה תנועת הבי"ת לשו"א להקל כי משפטה בחירק כמנהג בעלי האל"ף ואל"ף החבאתה בפתח והמסורת עליו לית כוותיה ונקדו האל"ף בפתח כמו שהי' עם התי"ו בחסרון הה"א הָחְבָּאַת מפני נח נראה שאחר האלף דה"פ, שער נל"א. — וכתב בעל מ"ש בדבר נקוד האלף: בכמה ספרים האל"ף בקמץ ובספרים בפתח ומסורת עליו באחד מהם לית ופתח החלף. ע"כ. ורוב החדשים רואים בצורה זו הנטיה שהלכה ופשטה בלשון לנהוג בפעלי נל"א על מנהג נל"ה, וקרה כאן כך אעפ"י שעוד נשמרה האלף.
4 כך הכתיב והקריא. ואולי היה קדם קל.