חָוָה

, —  קל אינו נהוג.

—  פִע', חִוָּה, אֲחַוֶּה , אֲחַו, אֲחַוְּךָ, אֲחַוֶּךָּ, מקו' חַוֹּת, — הודיע, גלה דעתו, אמר ,verkünden  déclarer;  declare;  לכן אמרתי שמעה לי אֲחַוֶּה דעי אף אני  (איוב לב י).  צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מֵחַוֹּת דעי אתכם (שם ו).  יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יְחַוֶּה דעת  (תהל' יט ג).  עת רעה תשכח תענוג ואחרית אדם תחוה עליו  (ב"ס גני' יא כז).  אביעה במשקל רוחי ובהצנע אחוה דעי  (שם יו כה).  מחוה  חליפות ונהיות ומגלה חקר נסתרות  (שם מב יט).  חיוה לה אדם הראשון (לאשתו) כמה דורות אבדה  (מד"ר בראש' כ).  — ואמר הפיטן:  חשק חבת רעותי, וחפץ חלבי רעותי, חִוָּה  לחפת יריעתי  (יוצר א פסח, אור).  אשר לפניו לגיוניו עומדים רבי רבבות, ומהללים ומגדלים יקר הודו לְהַוּוֹת, ומתמידים ומיחדים שמו לעד ברוב אהבות  (רמב"ע, תחנ' לעשי"ת, מתי שכל).  — ועת' °יְחַו, ואמר הפיטן:  עלה לגלגל רום ועל שיריך, דעה יְחַו שקל בקו גן בין ירו פריו תאו אם בו תקו אשריך  (רשב"ג, שירי שלמה לו).  רם על כל כבודו, וכל פה יחו הודו, ברוך אשר בידו, נפש כל חי  (ראב"ע, רשות לנשמת, לכי ובשרי).  יְחַו לשון חזות אישון אשר יחזה פלאיך, כפי כחו ישו שיחו ולא כפי מוראך  (שבת בין יוה"כ וסכות, יחו).  — ובכנ':  אֲחַוְּךָ שמע לי וזה חזיתי ואספרה (איוב יה יז).  כתר לי זעיר וַאֲחַוֶּךָּ כי עוד לאלוה מלים  (שם לו ב).  — *ופָעוּל:  רודי ארץ מלכותם ואנשי שם בגבורתם יועצים בתבונתם וחווי כל בנבואתם  (ב"ס גני' מד ג).

— פֻע', °חֻוָּה:  האם בלאטי ידך רֻקם או אם בקסם עינך הָתוה, ספר בספיר לחיך סֻפר ודיו בנפך שערך חֻוֶּה  (ר"י הלוי, אל בחלום).

חיפוש במילון: