*, ש"ז, מ"ר חוּמָשִׁים, — כ"א מחמשה הספרים של תורת משה, וגם כל חמשת הספרים יחד:  אם היתה (המגלה) כתובה חומשין אין קוראין בה ברבים  (ירוש' מגי' ב עג:).  מטפחות תורה וחומשין (יכול למכרם ובהכסף) לוקח בהן נביאים וכתובים  (שם ג עג ד).  תורה וחומשין קדושה אחת הן  (שם שם עד.).  אין עושין תורה חומשין אבל עושין חומשין תורה  (שם).  אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד צבור  (גיט' ס.).  מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד וכו' בין חומש לחומש של תורה ארבעה שיטין וכן בין כל נביא לנביא  (ב"ב יג:).  אין עושין שני חומשין כאחת ולא חומש ומחצה כאחת  (סופרים ג ד).  שיעור הגליון מלמטה טפח וכו' ובחומשין מלמטה שלש אצבעות  (ר"י ברצולני, הלכ' ס"ת כב).  לא יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשין אלא מקצר ועולה  (שם מא).  וכיון שראו שהתחילה הגלות ונתבלבלה הלשון עמדו וסימנום (את הטעמים והמלכים וכו')  וחקקום ונקדו בהן החומשין  כדי שילמדום הכל במהרה  (הורית הקורא 54).  ראובן ושמעון היו בטולטולה והפקיד ראובן אצל שמעון ספר חומש כרוך וכו'  (שו"ת הרי"ף ריז).  ומה שאמרו חכמים אין קורין בחומשין מפני כבוד הצבור לא בחומשין  (שלנו אמרו)  אלא בספרי חומשין של חמשה חומשי תורה  (שבלי הלקט, תפלה לא).