1, ש"ז, מ"ר חוֹפִים, — הארץ שקרוב לשפת הים, Küste; rivage; sea coast: (המלכים היושבים) בהר ובשפלה ובכל חוֹף הים הגדול אל מול הלבנון (יהוש' ט א). ויי' צוה לה אל אשקלון ואל חוֹף הים ירמ' מז ז. הנני נוטה ידי על פלשתים והכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוֹף הים (יחזק' כה יו). זבולן לְחוֹף ימים ישכן (בראש' מט יג). אשר ישב לְחוֹף ימים ועל מפרציו ישכן (שופט' ה יז). פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי אל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב וּבְחוֹף הים ארץ הכנעני (דבר' א ז). — וגם במשמ' מפרץ, ששם תעמדנה הספינות: והוא לְחוֹף אנית (בראש' מט יג).
1 רק עברית, בערב' ריפ ريف במקור נדפס בערבית سيف. והנה החליטו ריב"ק וריב"ג ורד"ק כי הוא מהכפולים משרש חפף. אמר ריב"ג וז"ל: וממנו (מן חופף עליו כל היום) והוא לחוף אניות וצריך שתדע אופן היות לחוף אניות מענין חופף עליו כי יש בו קצת קושי אומר כי ענין חופף עליו יהיה לו למחסה ולמסתור ופרוש לחוף אניות מחסה הספינות והוא הנמל שהספינות חוסים ונסתרים בו מן הרוחות וכו' אבל לחוף ימים אפשר להיות מזולת ענין חופף עליו וכו' והוא שיהיה מדברי המשנה בנזיר לא יחוף באדמה וכו' ויהיה פרוש לחוף ימים על זה מקום חכוך הימים כלומר מקום שמחככין בו גליהם ר"ל שפתו. ע"כ. וכן ראב"ע: ופי' לחוף מחוז והוא מגזרת חופף עליו כל היום כי האניות לא תעמדנה במקום מגולה לרוח. ע"כ. וכן רד"ק. אבל, כבר העיר ריב"ג שם כי חוף אינו דוקא עצם המפרץ, מקום מעמד האניות, אלא הוא כל הארץ הקרוב לשפת הים, אמר וז"ל: ואני נוטה בלחוף ימים אל הענין הזה (שהוא מלשון חכוך) מפני שבא הלשון הזה במקומות מן המקרא אין ראוי לפרשם בהם בענין נמל אלא בשפת הים. ע"כ. וכן ת"א תרגם חוף גם בספר וגם במחוז: זבולן על ספר יממיא שרי והוא יכבש מחוזין בספינן (בראש' מט יג), וכן ת"י ביהוש' ושופט'. ויש מקום לפקפק גם בגזרתו של ריב"ג, כי קצת קשה לחשב שהשתמשו בזמן ההוא במליצה זו של חכוך לגלי הים, ומלבד זה ברור הדבר כי אין הכונה בחוף שפת הים, מקום חכוך הגלים, אלא לכל שטח הארץ הקרוב לשפת הים. ואם נדמה להשם חוף הים ריפ ريف במקור נדפס בערבית سيف הערבי שהובא למעלה, יהיה גם זה עדות שאין חוף מן הכפולים, אלא מנע"ו, ומעיד על זה גם מה שהוא בכ"מ חוף מלא ו ולא חֹף חסר. וכן החליטו קניג 49, 2 Ko. שהוא מגע"ו. ולפי"ז יהיה הרבים חוֹפים ולא חֹפּים כמו שנהגו הסופרים על סמך ההחלטה שהוא מהכפולים.