פ"ע, עת' יָחוֹס, יָחֹס, יָחוּס, -- בפרט עם השם עין, חָסָה עינו על פלוני, היה לו רגש של חמלה ונמנע מלעשות לו רעה, sich erbarmen, schonen; avoir pitié, épargner; have compassion, spare: ועינכם אל תָּחֹס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא (בראש' מה כ). ואכלת את כל העמים אשר יי' אלהיך נתן לך לא תָחוֹס עינך עליהם (דבר' ז יו). לא תאבה לו (להמסית אותך) ולא תשמע אליו ולא תָחוֹס עינך עליו ולא תחמל ולא תכסה עליו כי הרג תהרגנו (שם יג ט-י). ונתנו אתו (את הרוצח) ביד גאל הדם ומת לא תָחוֹס עינך עליו (שם יט יב-יג). וקצתה את כפה (של האשה שאחזה במבושים) לא תָחוֹס עינך (שם כה יב). ופרי בטן לא ירחמו (חיל מדי) על בנים לא תָחוּס עינם (ישע' יג יח). וגם אני אגרע ולא תָחוֹס עיני וגם אני לא אחמול (יחזק' ה יא). עברו בעיר אחריו והכו על1 תָּחוֹס עיניכם ואל תחמלו (שם ט ה). לא חָסָה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך (שם יו ה). וַתָּחָס עיני עליהם משחתם ולא עשיתי אותם כלה במדבר (שם כ יז). -- ובלי השם עין: ונפצתים איש אל אחיו והאבות והבנים יחדו נאם יי' לא אחמול ולא אָחוּס2 ולא ארחם מהשחיתם (ירמ' יג יד). והכם (נבוכדנאצר) לפי חרב לא יָחוּס עליהם ולא יחמל ולא ירחם (שם כא ז). אני יי' דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אָחוּס ולא אנחם (יח זק' כד יד). יָחֹס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע (תהל' עב יג). חוּסָה יי' על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים (יוא' ב יז). גם זאת זכרה לי אלהי וְחוּסָה עלי כרב חסדך (נחמ' יג כב). הרואה הספד בחלום מן השמים חסו עליו ופדאוהו (ברכ' נז.). אם על בניו ועל בני ביתו לא חס על אחרים הוא חס (מד"ר שמות כט). הדבר דומה למלך שכעס על אשתו אמר מגרשה אני ואיני חס על בניה (שם במד' ב). אם חס המקום על עוברי רצונו עאכ"ו שיחוס על עושי רצונו (שם ט). חסה התורה עליו לפטור עצמו בקרבן עני (שם י). מה עשה עכן עמד והשמיע קולו לכל הקהל וחסו כל הקהל לפניו (שם כב). - וע"ד לא בע"ח: אתה חַסְתָּ על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו וכו' ואני לא אָחוּס על נינוה העיר הגדולה (יונ' ד י-יא). הקנים היוצאים מן הערים וחס עליהן לפסקן (כלא' ו ח). המכבה את הנר וכו' כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה (שבת ב ה). על מה חסה התורה על כלי חרסו ועל פכו ועל תפיו אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי ק"ו על ממונו החביב (נגע' יב ה). כחס על שדהו (תוספתא א דמאי א). אין מכבין את הבקעת בשביל לחוס עליה (ירוש' ביצ' ד סב ג). התורה חסה על ממונן של ישראל (יומא לט.). יהא אדם חס על נכסיו ואל יקדיש פחות משתי שנים (ערכ' כד.). — *ועל כבודו: וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם (חגי' ב א). הקב"ה חס על כבודן של בריות (מכי' משפט', נזיק' יב). כדי שיהא אדם יודע לחוס על כבוד קונו (ירוש' חגי' ב עז.). חס הוא אדם על כבוד אלמנתו בין מן האירוסין בין מן הנישואין (שם כתוב' יא לד:). כשם שאדם חס על כבוד אלמנתו כך חס על כבוד גרושתו (שם). אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונן אנשי יהודה חסו על ממונן ולא חסו על כבודן (שם ד כט:). ומה אם בשעת הקלקלה חס על כבודן ושוקד לטובתן כשיעשו רצונו על אחת כמה וכמה (מד"ר במד' ט). כשם שלא חסה (הסוטה) על כבוד המקום כך אין חסין על כבודה (שם). אמר הקב"ה אם על כבוד בניי חסתי דין הוא שנחוס על כבודו (פסיק' דר"כ, רני עקרה). — *חס ושלום, כמו חלילה: ועל שנתעצל (משה) במילה שעה אחת ביקש המלאך להרגו וכו' רבי יוסי אומר חס ושלום לאותו צדיק שנתעצל במילה (מכי' יתרו, ד מס' עמלק א). כך אני מקובל מבית אבי אבא מכור עצמך לע"ז ואל תצטרך לבריות א"ל חס ושלום לא אמר כן אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך ואל תצטרך לבריות (ירוש' ברכ' ט יג ד). אמר להן אבויה רבותיי מה באתם לשרוף את ביתי עלי אמרו לו חס ושלום אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה (שם חגי' ב עז:). אמר אברהם לפני הקב"ה רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני היה לי מה להשיב וכו' חס ושלום לא עשיתי כן אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך (שם תענ' ב סה ד). אמר רשב"ג חס ושלום לא ביקש המלאך להרוג למשה אלא לתינוק (שם נדר' ג לח:). (חלש דעתו של ר"ג אמר שמא) חס ושלום מנעתי תורה מישראל (ברכ' כח.). ואמרו לאחינו שבגולה אם שומעין מוטב ואם לאו יעלו להר אחיה יבנה מזבח חנניה ינגן בכנור ויכפרו כלם ויאמרו אין להם חלק באלהי ישראל מיד געו כל העם בבכיה ואמרו חס ושלום יש לנו חלק באלהי ישראל (שם סג:). ואמרתי לה בתי בימי נדותך מה הוא אצלך אמרה לי חס ושלום אפילו באצבע קטנה לא נגע בי (שבת יג:). שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו (סנה' קא.). ועל דבר זה היה מושה דואג אמר שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה (הור' יב.). אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל אמרו לו חס ושלום (דא"ר ד). ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו אמר להם מה באתם לשמוח על אותו האיש שנדווה א"ל חס ושלום לא באנו אלא לשמוח עמך (פסיק' דר"כ, עשר). יודע היה (יוסף) צדקן של אחיו אמר חס ושלום אין אחי חשודים על שפיכות דמים (מד"ר בראש' צ"ג). וכיון שבאו (ישראל) לצאת וגזר עליהן הקב"ה לעשות פסח באו המצריים לאכול עמהם א"ל האלהים חס ושלום כל בן נכר לא יאכל בו (שם שמות יט). בא אליהו ואמר שדי לא מצאנוהו שגיא כח מי ששמע הפסוק הזה אומר שמא חירופין הוא חס ושלום (שם לד). והיה אברהם מהרהר בלבו ואומר שמא חס ושלום נמצא בו פסול ולא נתקבל קרבנו (שם ויקר' כ). באותה שעה נתיירא יעקב ואמר שמא חס ושלום כשם שלאלו ירידה אף לי כן (שם כט). רבי שמואל ב"ג אמר חס ושלום לא היו בני קהת מניחין את הארון (שם במד' ה). אמר אברהם איני זז מכאן עד שתשבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם שאם חס ושלום לא הייתי שומע לך אבדתני כל אשר ידעתי מימי (שם יז). אמר להם רבותי מצוה אחת הייתם עושין לי ואתם מבקשין למנעה ממני אמרו לו חס ושלום (אמר להם) ומפני מה הנחתם מקומכם וישבתם במקום אחר (אמרו) שמא אתה חושדנו אמר להם חס ושלום (שם שה"ש, דודי ירד). ואם חס ושלום ימצא הכל כי אם מקצתם יתן לבני סעדן וכו' (תש' הגא', הרכ' שע). שאם חס ושלום יהיה זה המת סרוח או זאת הנבילה סרוחה (המפתח לר"נ, שבת כח:). שאם חס ושלום יארע בה דבר מיתה מזמן שטר זה עד סוף ארבע שנים רצופות (שו"ת הרי"ף כ"ה). לפי שיש אדם שהוא מדוכא ביסורין ובשעה שהוא ישן בלילה ואין הנשמה רוצה לחזור מפני עול הצרות שהוא סובל אומר לה הקב"ה חס ושלום לא אכפור באמונתי לעולם אלא אשלם לו הפקדון שהפקיד אצלי (פי' מיוח' לרש"י, אבות ד כב). מלאכת מצוה וכו' התירו חכמים כדי שלא ימנע בשום ענין מפקוח נפש המוטלת חובה עליו אבל במלאכת הרשות חס ושלום (ר"נ על הרי"ף, שבת לח:). — °וחוס ושלום: המסורת שבידנו צריכין אנו להתחזק בה ככל יכלתנו שלא לעבור חוס ושלום על מאי דכתיב לא תוסיפו על הדבר וכו' ולא תגרעו ממנו (ר"י ברצלוני, הלכ' ס"ת לא).