1 נתמזגו בצורה זו שני משקלים, האחד צמצום מן חַטְאָת, כמו צַוָּאר מן צַוְאָר, והשני מן חַטַּאַת, כמו גַּבַּחַת. הראשון הוא משקל זכר, והשני משקל נקבה, ועי' הערה לקמן. 

2 אחד הכתובים שנתלבטו בו כל המפרשים הקדמונים והאחרונים ולא מצאו בו ידיהם ורגליהם. כי מלבד שאין הענין מבואר היטב, קשה הפעל רֹבץ בלשון זכר לחטאת שבכל מקום היא נקבה. אונק' תרגם: ואם לא תיטיב עובדך ליום דינא חטאת נטיר. ע"כ. רסע"ג כמו חֵטא. וכבר קבץ ראב"ע את פרושי רוב הקדמונים ואמר: חטאת רובץ יש אומר שחטא תחת עון גם יש מפרשים לפתח הקבר ירבץ עוניך ביום הדין וכו' ואחרים אמרו על היצר ואיננו כתוב ואלה אמרו כי לפתח ביתך חטאת רובצת והיא הולכת עמך ויש אומר לפתח הפה כטעם שמור פתחי פיך והנכון בעיני שחטאת סמוך ויצר לב האדם הוא רובץ עמו. ע"כ. והיותר תמוה הוא תרגום השבעים שתרגמו  כאלו היתה לפניהם נוסחה כעין זו: ואם לא תיטיב לְבַתֵּר (או לְנַתֵּחַ) חָטָאתָ רְבַץ, ורבים מהחדשים הסכימו כי זו הנוסחה התמוהה והמוזרה, היא אמתית, ואמרו שהכונה היא אם לא תטיב לבתר או לנתח הקרבן הרי חטאת, ולכן רבַץ באשמתך ואל תפתח פה להרהר אחרי מדתי. אבל חוש הלשון היותר פשוט יחוש כמה מליצה זו אינה עברית ואינה טבעית ואינה ברוח המליצה העתיקה. ונוסחה זו הכניס Hanpt בתוך גוף התנ"ך המגֻון שלו! ואחרים, כדי להמלט מהקושי של הפעל בלשון זכר לחטאת, שהיא נקבה, הגיהו חטא במקום חטאת, ויש מי שהגיה לפתח חטאת תרבץ. והנה, אם אמנם הכתוב בכללו קשה, ונכונה השערת החכמים כי הוא קצת לקוי, עכ"פ הקושי בדבר הפעל רבץ בל"ז לחטאת בא להמפרשים מפני שנעלם מהם, כי זה השם חַטָּאת שבכאן אינו השם חַטָּאת המצוי בכל שאר המקומות, ומתחלף הוא מהשם המצוי ההוא לא בלבד במשמעתו אלא גם בצורתו הדקדוקית, והיא אחת המלים היותר עתיקות בלשון שנשארו עוד בצורה הקדומה שאחרי כן חדלה הלשון להשתמש בה. כי השם חַטָּאת המצוי הוא משקל הנקבה פַּעַלַת, כמו גַּבַּחַת וכדומה, ומפני טבע האלף נדחתה התנועה על שלפניה ונהיתה  ארוכה, והשם חַטָּאת של כאן הוא משקל הקדום פַּעְלָת, שהיה משמש בזמן קדום גם לבנין שמות זכרים במשמ' של שם תאר, בעל הדבר של המושג שבהשרש שממנו נגזר השם, וכמו שבארתי בהשם זִמְרָת שכונתו בעל זמר, בעל גבורה ונצחון, אף כאן חַטְאָת בעל החטאים, המסית לחטאים וכדומה, ונצטמצם לחַטָּאת, כמו צַוָּאר במקום צַוְאָר, לפי דעת רבים (Olsh. § 38 d ואחרים) ומְלָאכָה במקום מַלְאָכָה לפי דעת הכל, וכיוצא בזה, והוא השם הקדום העברי להמושג שָׂטָן, שבמשמ' זו אנו פוגשים את השם שטן בכתבים מזמן מאוחר.