*, קל אינו נהוג.
— הִתפ', הִתְחַטֵּא לפניו, הִתְחַטֵּא עליו, — עשה שפלוני יעשה כל רצונו, כל בקשתו: אלמלי חוני אתה גוזרני עליך נידוי אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו (תענ' ג ח). נושא ועולה ומתחטא1 וכו' נישא וניתן ונעלה ונתחטא1 באהבים (ספרא, נדבה יג). בזכות שני דברים ישראל מתחטאים לפני המקום בזכות שבת ובזכות מעשרות (פסיק' דר"כ, עשר). — והִתְחַטֵּא לפני פלוני, התנהג אתו באהבה, בחסד ורחמים: אהבתו של אברהם שהיה מתחטא לפני מלך סדום וכו' אהבתו של דניאל שהיה מתחטא לפני בלשצר (מד"ר שה"ש, מה יפית). על יד כל מדות אלו תהיה מתחטא לפני המקום כבן שיש לו געגועין על אביו לשאול כל אשר יתאוה ועושה לו (ר"מ אלשיך, איוב כב כו).
1 הספרא דורש שם הרבה מלים בדרך הרכבה וראשי תבות: כרמל רך מל, בצקלונו בא ויצק לנו ואכלנו ונאוה היה, ירט יראה ראתה נטתה, והביא גם הפעל עלס שבא בשני מקומות: כנף רעננים נעלסה, ונתעלסה באהבים. ודרש הספרא נעלסה: נושא ועולה ומתחטא, ונתעלסה נישא וניתן ונעלה ונתחטא באהבים. והנה שני החלקים הראשונים של הרכבת שתי המלים נעלסה ונתעלסה מחורים, הנון היא ר"ת נושא, והעין והלמד ר"ת עולה, וכן בנתעלסה הנון היא ר"ת נישא, והנון והתו ניתן, והעין והלמד עלה, נעלה. אבל מהחלק האחרון של שתי המלים האלה, שהוא סה, נתעל-סה, איך דרשוה נתחטא? הלא שתי הברות האלה סָה-טֵא, הן רחוקות זו מזו? אם לא שנניח, כי היתה להם בזמן ההוא עוד הברת ט רפויה, ט' כמו בערב', שהברתה היתה קרובה להברת ז, וכמו שבאמת בערב' משמש במשמ' של חשיבות ותענוג שרש ח'ט'י خظى, ולא חטי.