°1, ש"נ, — צורה קבועה של כתיבת השם שאדם רגיל לחתום בה את שמו: שטר שובר זה המקויים יצא לפנינו וכו' וחתומים עליו עדים ומקויים בשער ישיבה וחתומין על קיומו פלוני ופלוני וחתום בחייליה2 שלאדונינו סעדיה רגיל לחתום בה (תשו' הגא', הרכבי תקנא).
1 לא נתברר מקורו, ועי' לקמן. —
2 העיר המו"ל דר' הרכבי על מלה זו וז"ל: המלה חייליה שהוראתה כחו אינה עולה פה יפה כי לפי הענין צריך להיות כאן חותם או חתימה ואולי צ"ל חומריה או חומרתיה כמו שמצינו בעיטור וכתב הנגיד בתשובה למר רב [צ"ל שר] שלום ורב נטרונאי דמן תמניין ותרתין שנין דשני ריש גלותא ותרתי מתיבתא ודייני בבל [צ"ל בבא] ורישי מתיבתא כולי נהגו למיגבא בעלי חובות וכתובה ומזונות שהוא תנאי כתובה ממטלטלין וכתבי בכל אתרוותא דישראל כגון שפנק וריש גלותא [צ"ל בגושפנקא דריש גלותא] ובארבע חומרי דרישותא דכל דיינא דלא מגבי. ע"כ. אבל, צ"ע, כי מן חייליה לחומריה רחוק יותר מדי וקשה לשער השתבשות זו, ועוד זאת, שלפי סגנון הדברים נראה כי אין הכונה כאן לחותם, אלא לחתימה בכתיבה. וידוע כי בארצות המזרח כתיבת החתימה היא אמנות אמתית, וכל אדם פחות או יותר חשוב עושה מחתימתו ציור אמתי באותיות לפופות ומטורפות וסבוכות זו בזו, וכל מה שהציור יותר מצוין ויותר מסובך הרי זה משובח ומעיד על חשיבות החותם. ואין ספק בדבר כי לחתימה לפופה זו היתה הכונה כאן. עכ"פ הסגנון קצת משובש, ובמקום שלאדונינו צ"ל שאדונינו, בלי ל אחרי השין, כי אי אפשר לאמר שלאדונינו רגיל וכו', וזה מבֹאר, ובמקום בחייליה צ"ל בחיילה, כי אחרי הכנוי -יה א"א לאמר שאדוננו רגיל וכו', ועוד שחייליה הוא זכר, ואח"כ כתוב בפרוש לחתום בה, א"כ השם הזה הוא נקבה. והנה לא נתברר לי מקור השם הזה, ואעפ"י שהשם חיל حــيــل בערב' משמש בקצת שמושיו במשמ' דומה למשמ' סימן וציור, בכ"ז אני מהסס להחליט כי זה מקורו.