חִיֵּל

* , פ"י, — א) קבץ החיילות למקום אחד: התחיל (איוב) מגייס חיילותיו למלחמה אמר כמה חיילות אני יכול לחייל כמה גייסות אני יכול לגייס (מד"ר רות, וימותו). — ב) °נתן חַיִל לאיש, חִזקו ואִמצו, ואמר הפיטן: רגל מהיר עוד לאיְלי, ופרה שניה עש וְחִיְּלִי, ונקדש יי' אדני חילי (קורב' לפי פרה, אצילי עם).   זעק והשיב מה תתן לי, שרש וענף אין לי, חִיַּלְתּוֹ בראית מחזה, בשרתו לא יירשך זה (סליח' יום ד עי"ת, איתן).  חיסנם קדושות וטהרות להתנשא מהתנבל, חיילם במשמרת מלהשמץ כמטהר וטובל (צחז' ויטרי, רשות לחתן, תפ"ד).  — פֻע, ° חֻיַּל, — שחִיְּלוּ אותו:  ימינך חֻיָּלָה בכח הדרתך, וברוב טובך נהגת רעיתך (יוצר ז' פסח, ויושע אל).  ליל ויום למול איום מטיבים שבח וזמר, המולות מְחֻיָּלוֹת ומחנות כילק סמר, מצבם ומושבם משמר לעומת משמר (שבת ה אחה"פ, יקודי אש).

חיפוש במילון: