חֵק, ש"ז, כנ' חֵיקִי, חֵיְקךָ, — א) החלל המתהוה בין הזרוע והחזה כשאדם מחבק דבר, או נושא ילד בזרועו: אנכי נתתי שפחתי בְּחֵיקֶךָ (בראש' יו ה). שאהו בְחֵיקֶךָ כאשר ישא האמן את הינק (במדב' יא יב). ושכבה (הנערה) בְחֵיקֶךָ וחם לאדני המלך (מ"א א ב). מפתו תאכל (הכבשה) ומכסו תשתה וּבְחֵיקוֹ תשכב (ש"ב יב ג). בזרעו יקבץ (הרועה) טלאים וּבְחֵיקוֹ ישא (ישע' מ יא). ותשכיבהו (את הילד החי) בְּחֵיקָהּ ואת בנה המת השכיבה בְחֵיקִי (מ"א ג כ). ויקחהו (את הילד החולה) מֵחֵיקָהּ ויעלהו אל העליה (שם יז יט). בהשתפך נפשם (של הילדים הרעבים) אל חֵיק אמתם (איכ' ב יב).  ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חֵק נכריה (משלי ה כ). המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חֵיקוֹ או על כתיפו (שבת י ג). וגולל (הכ"ג) ספר תורה ומניחו בחיקו (יומ' ז א). לא יניח תינוק בתוך חיקו מפני שמביאו לידי שחוק ונמצא מתגנה על הבריות (מו"ק כו:). — ואמר המשורר: צבית חן בתוך חיקי והכנור בתוך חיקה, מנגנת בידיה והורגת ביד חשקה (רס"ע אבן דנאן, צבית חן). — ובמליצה, *הניח חֵיק אמו, יצא מארצו לחו"ל: אחיו של אותו האיש (שיצא מא"י לחו"ל) הניח חיק אמו וחיבק חיק נכריה וברוך שנגפו (ירוש' מו"ק ג פא ג). — אֵשֶׁת חֵיקוֹ, אשתו השֹׁכֶבֶת בְּחֵיקוֹ: תרע עינו באחיו ובאשת חֵיקוֹ (דבר' כח נד. בנך או בתך או אשת חֵיקֶךָ או רעך (שם יג ז). משכבת חֵיקֶךָ שמר פתחי פיך (מיכ' ז ה). — ואִישׁ חֵיקָהּ, בעלה: תרע עינה באיש חֵיקָהּ ובבנה ובבתה (דבר' כח נו). — ובהשאלה, הלֵב: זכר אדני חרפת עבדיך שאת בְחֵקִי1 כל רבים עמים (תהל' פט נא). — ב) כמו חֹב, כעין כיס המתהוה מקפול  הבגד אצל האזור ועל מול החזה: הבא נא ידך בְּחֵיקֶךָ2 ויבא ידו בְּחֵיקוֹ (שמות ד ו). היחתה איש אש בְּחֵיקוֹ ובגדיו לא תשרפנה (משלי ו כז). עלה לראשה (של התאנה) ממלא חיקו ואוכל (מעשר' ג ח). הזורק גט לאשתו וכו' לתוך חיקה או לתוך קלתה (גיט' ח א).  היה לו נר טמון בחיקו או בתוך הפאנס (תוספתא ברכ' ו ט). גובין (גבאי הצדקה) בצינעא בתוך חיקן ומחלקין על כל שכונה ושכונה (שם דמאי ג יו). היתה מוציאה לו טפוס של פעור מתוך חיקה שלה והיתה אומרת לו השתחוה לזה ואני נשמעת לך (ירוש' סנה' י כח ד). — ומליצה, שִׁלֵּם אל חֵיקוֹ, פרע לו לטובה או לרעה: אלה עשן באפי אש יקדת כל היום הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי על חֵיקָם (ישע' סה ה-ו). ומדתי פעלתם ראשנה על חֵיקָם (שם ז). והשב לשכנינו שבעתים אל חֵיקָם חרפתם אשר חרפוך אדני (תהל' עט יב). — ובמליצה: אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בְּחֵיק כסילים ינוח (קהל' ז ט). מתן בסתר יכפה אף ושחד בַּחֵק (יכפה) חמה עזה (משלי כא יד). שחד מֵחֵק3 רשע יקח להטות ארחות משפט (שם יו כג). — ג) בכלל כִּיס, Beutel; bourse; purse: בַּחֵיק יוטל את הגורל ומיי' כל משפטו (משלי יו לד). — ד) המקום העמוק כעין תיבה שבעגלה וכדומה: והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם וימת בערב ויצק דם המכה אל חֵיק הרכב (מ"א כב לה). — ובהשאלה, חֵיק הארץ, מעמקיה: וּמֵחֵיק הארץ עד העזרה התחתונה שתים אמות (יחזק' מג יד). — וחלל הבטן: כלו כליתי בְּחֵקִי (איוב יט כז). —  °ואחד מחלקי כלי הנחשת: פני האם ישתנו הסובב והוא נחלק לש"ס מעלות ונקראת ג"כ חיק ונקראת ג"כ חגורה (ראב"ע כלי נחש' א).