*,  א)  ת"ז, מ"ר חָכִירִים, – כמו חוֹכֵר, מי שחֹכר שדה וכדומה;  חכירי בתי אבות אין בהן משום סיקריקון  (ירוש' גיט' ה מז:).  שני חנוונים שאירע לאחד מהן דבר הרי אילו נועלין את חנותן וחכיריו ופועליו עושין בצינעא במקום אחר  (שם מו"ק ג פב:).  האריסין והחכירין  והקבלנין הרי אלו יעשה אחרים בשבילן  (מו"ק יא:).  – ב)  ש"ז, סכום שהחוכר משלם לזמן קצוב;  המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין או בית האילן יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכירו1  ואם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זה וכו' מנכה לו מן חכירו  (ב"מ ט ב).