א. חָלוּט
*, ש"ז, מ"ר חֲלוּטִִים, – עיסה, שנתנו הקמח לתוך המים הרותחים; אין יוצאין לא בחלוט1 ולא במעיסה (תוספתא פסח' א לב). איזה הוא חלוט הנותן קמח לתוך חמין (שם חלה א א). לחם עוני פרט לחלוט ולאשישה (פסח' לו:). זה חלוט של בעלי בתים (שם לז.). אלו דברים שאין באין לידי חימוץ האפוי והמבושל וחלוט שחלטו ברותחין (שם לט:). רצה מצה אוכלה רצה חלוט אוכלה (יבמ' מ.).
1 ואמרו בירוש': אי זהו חלוט ברור א"ר זעירא כל שהאור מהלך תחתיו (ירוש' חלה א נח.). מה בין חלוט לתורמוסין א"ר יוסי חלוט מחוסר מעשה ידי האור הוא תורמוסין אינן מחוסר מעשה ידי האור הוא (שם ע"ז ג מב.). – ומ"ר חלוטין: ר' יוחנן בד הוה אכיל חלוטין הוה אמר לא אכלית מזון יומא דא (מד"ר בראש' צד).