1, ש"ז, — מין שממית יותר גדולה מהשממית הרגילה, פחוסת הגוף משני הצדדים וחדת הגב, ארוכת ודקת הזנב, ומחלפת גוַן עורה לפי רצונה, לפי מעמד רוחה, Chamäleon; caméléon: וזה לכם הטמא בשרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו והאנקה והכח והלטאה במקור נדפס 'והטלאה' וְהַחֹמֶט2 והתנשמת (ויקר' יא כט-ל).  חומט תחלתו בכעדשה (חגי' יא.). — ואמר המליץ: ויהי לימים ויצא כדרכו, לאסף עפר לצרכו, וימצא חומט במחלות העפר, בריא וסומא, יושב על פתח חורו בין הגומא (ר"ז בן סעד', ס' המוסר, מחב' מא). — והשתמשו בו הסופרים במשמ' בע"ח שיש לו כעין מגן קשה כעין בית לו, כמו הצב: כי כלי מלחמתם הם (הבע"ח) נוצרים עמהם בטבע כקרנים לשור והמלתעות לחזיר והקוצים לקפוד והמגן לחומט ודומיהן (העקרים ג א). — וגם במשמ' חיות המים שבתוך הצדף: רמשים לרוב אשר ירעו וישחיתו וכו' חומט הפנינים אלמוגים (שבי"ע ב, ברבריא). — ומ"ר: הרבה מיני חומטים הנאכלים (שם). — ובמשמ' חלזון: חומט הארגמן המה בע"ח אשר ממיץ גופם צבעו הקדמונים צבע ארגמן (ראש' למוד' א ו).  ובארצות המערב דבורים לרוב הרבה דגים ושאר חיות הים אלמוגים קליפות חומטי הארגמן (שבי"ע ג, ברבריא).