ב. חֹמֶט
*1, חוֹמט, ש"ז, מ"ר חֹמְטִים, חומטין, — חול ועפר מלוח, salz.
Griess; gravier salé ;salty gravel: מערב אדם קב חומטין2 בבור של תבואה ואינו חושש (שבת לא.). משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חטין לעלייה הלך והעלה לו א"ל עירבת לי בהן קב חומטין א"ל לאו א"ל מוטב אם לא העליתה (שם).
1 עי' הערה לקמן.
2 ברוב הנוסח' חומטו, אך בכ"י חומטין (ד"ס), וכן ברש"י. ופרש הערוך: פי' עפר מלוח מן ארץ מלחה וי"א חול. ע"כ. וכן רש"י: ארץ מליחה ומשמרת את התבואה מהתליע. ע"כ. ואמר מוספיא: פי' בל"י המטון חול. וכן לוי. אך כבר דחה פלישר בהערותיו ללוי שם, בהיות שהמלה שנתכון אליה מוספיא אינה אלא מליצית, ואמר כי מקורו בערב' ח'מט خمط, במשמ' טעם מר. ואעפ"י שגם זה קצת דחוק, אעפי"כ אין ספק בדבר כי זו מלה שמית עברית.