חָמַט
°1, פ"ע, — כָּרַע, ובהשאלה, חָמְטָה נפשו על, נחלשה, נתעלפה: חזתה הורתם משפטי בניה, חָמְטָה נפשה על ניניה, חלפה ותשב רוחה לקוניה (יוצר א חנכה, אודך). חרב פתחו רשעים בקיניה, ר' אליעזר ואשתו וגם ניניה, חמטה נפשה ותקצרו שניה, ורחל מבכה על בניה (קינ' על גזר' וולדא, אתה האל).
1 תרגום ובחורי ישראל הכריע: ועולימי ישראל אחמיט. וכן וברכים כושלות: וארכוביא דחמטן. ופרש לוי מזה גם דלא ליחמטן אלייתא (שבת נד:), בעין העגלה שמתקנים לאליות הכבשים. אך אין ספק בדבר כי הפרוש האמתי של ליחמטן זה הוא של רש"י ורמב"ם, במשמ' קריעת עור האליה מהחכוך והגרירה בארץ, ודומה לזה בערב' חמט حٓمٓط קרע העור מעליו.