חֲמִישִׁית, ש"נ, מ"ר חֲמִשִׁיּוֹת, וגם חֲמִשׁיתִים, חֲמִשִׁיתָיו, — כמו א. חֹמֶשׁ: ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חֲמִישִׁתוֹ יוסף עליו (ויקר' ה יו). ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חֲמִשִׁיתוֹ עליו (שם כב יד). ואם גאל יגאלנה ויסף חֲמִישִׁתוֹ על ערכך (שם כז יג). חֲמִשִׁיתוֹ יסף עליו (שם לא). והשיב את אשמו בראשו וַחֲמִישִׁתוֹ יסף עליו (במדב' ה ז). ושלם אתו בראשו וַחֲמִשִׁתָיו1 יסף עליו (ויקר' ה כד). התורה ריבתה חמשיות הרבה בקרן אחת (ב"ק סה:). — ובחשבון, °חלק החמשי של המספר השלם: בקשנו לכפול ג' חמישיות על ד' חמישיות (המספר לראב"ע ה). הנה כ"ג נחלקם על ה' עלו ד' שלמים ונשארו ג' והנה השלמים כ"ד והשברים ג' שהם ג' חמישיות שהם ט"ו מכ"ה שהוא המרובע (שם). — ובנגינה, Quinto: כי נגון השמינית מנצח בנגינות להיותו לבדו מבין כלם נגון שלם ונכלל ביוד הנגון הנקרא שלישית שהוא שרש העשירית הה"א מורה על הנגון הנקרא חמישית הואו על הששית (נפוצ' יהוד' לר"י מוסקאטו א). ואם בעת שקול הרם יעשה ג' תנועות יעשו העמוק רק ב' תנועות והוא כערך ג' אל ב' נקרא חמישית (למודי הטבע ד, קול נגון).
1 בקצת ספרים וחמשתו. וכבר אמר ריב"ג בשרשיו: ותוספת היוד בו כאשר היא נוספת באם בעיניו וכו' כמנהג העברים להוסיף בלשון מה שאינו בענין כמו שבארנו בשער מה שהוסיפו בו מספ' הרקמה, 169. ע"כ. אבל הוסיף כי אפשר שהוא מ"ר, כדעת התלמוד, שהכונה בחמישיתיו חמשיות הרבה. והחדשים סברים כי העקר הוא חמשיתו.