א. חָפָא

 — קל לא נמצא.

— פִע', חִפֵּא, יְחַפְּאוּ, וַיְחַפְּאוּ, — חִפֵּא דבר על פלוני, בדא ויחס לו הדבר, אמר בוַדָּאוּת על פלוני דבר ויחס לו זאת, behaupten; prétendre; to pretend: וַיְחַפְּאוּ1 בני ישראל דברים אשר לא כן על יי' אלהיהם ויבנו להם במות בכל עריהם ממגדל נוצרים עד עיר מבצר ויצבו להם מצבות ואשרים על כל גבעה גבהה ותחת כל עץ רענן ויקטרו שם בכל במות כגוים אשר הגלה יי' מפניהם ויעשו דברים רעים להכעיס את יי' (מ"ב יז ט-יא)

— הִפע', °הֶחְפִּיא, — כמו חִפֵּא: ואשר החפיאו עלינו דברים לשבר את האזנים ולסמא את העינים כי דברנו ברב הגדול רמב"ם ז"ל וספריו תמהנו מאד על האנשים החכמים וידועים לשבטיהם איך לא חסו על כבודם (מנח' קנא' לאבא מארי פט).  



1 כבר אמרו הקדמונים כי אין חבר למלה זו במקרא וצריך לפרשה לפי הענין.  ריב"ג גזרו מן חפה ואמר: ומהענין הזה (מן חפה) ויחפאו בני ישראל כלומר שאמרו עליו ותלו בו דברים שאינם הגונים וכאלו חפוהו בהם. ע"כ.  אך גזרה זו דחוקה, ואולם בעצם הדבר פרש קרוב לפי הענין.  רש"י: ויחפאו בדאו פתרונו לפי ענינו. ע"כ.  קצת החדשים הגיהו הגהות מתחלפות אך לא מחֻורות.  בערב' בשרש חפּ حفّ וחפי حفي יש גם משמ' דבר רע על אדם.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים